אם יש משהו שמייחד את ישראל, זה לא רק הפלאפל על הרחוב או הנהגים שצופרים בשנייה שהרמזור מתחלף לירוק. זה גם, אולי בעיקר, הסאונד. רגע, על איזה סאונד אנחנו מדברים? על הקולות, הדיבורים, הצלילים של השפות שמתערבבות באוויר בלי הפסקה. נכון, כולם יודעים שאנחנו מדברים פה עברית. ברור. אבל האם זו באמת כל התמונה? ממש לא. יש פה עולם שלם, צבעוני, לפעמים מבולגן, של לשונות שמספרות את הסיפור האמיתי שלנו. הסיפור של מי אנחנו, מאיפה באנו, ואיך, לעזאזל, אנחנו מבינים אחד את השני (או לפעמים, לא). בואו נצלול יחד למסע מרתק שיגרום לכם לשמוע את ישראל מחדש, ויגלה לכם דברים שלא העליתם על דעתכם. מוכנים לגלות מה באמת מסתתר מאחורי ההמולה?
האם אתם בטוחים שאתם מבינים עברית? ומה עם השאר?
יאללה, נתחיל מהבסיס הכי בסיסי שיש: עברית. השפה הזאת היא נס מודרני קטן, נכון? שפה שמתה, או ליתר דיוק, הייתה "שפת קודש" לתפילה וללימוד בלבד, ופתאום, תוך קצת יותר ממאה שנה, היא הפכה לשפה חיה, יום-יומית, עם סלנג וניבים וגם כמה קללות שלא יביישו אף שפה אחרת. אבל האם העברית של היום זה בדיוק מה שלמדתם בבית הספר? תחשבו שוב.
עברית 2.0: לא מה שהיה פעם
העברית הישראלית המודרנית היא יצור כלאיים מופלא. יש בה את השורשים העתיקים, את כללי הדקדוק (שרובנו ממילא מתעלמים מהם בשיחה), אבל היא גם ספגה המון. מאיפה? מכל מקום בעולם, בערך.
- מילים שאולות: מלאאא מילים מהאנגלית. ברור. קפה, טלפון, אינטרנט, וגם מילים כמו "פנאן" או "סבבה" (תכף נגיע לזה). אבל גם מרוסית, ערבית, יידיש, צרפתית. כל גל עלייה השאיר את החותם שלו.
- סלנג: זה הלב הפועם של כל שפה חיה, ובעברית הישראלית הוא משתנה בקצב מסחרר. מילים שנשמעו מגניבות לפני עשור כבר נשמעות כמו דינוזאורים. זה שדה קרב לשוני אמיתי.
- הגייה: ההגייה האשכנזית לעומת ההגייה הספרדית, ההבדלים בין איזורים בארץ, ההשפעה של שפות אם אחרות. אין דבר כזה "עברית אחת". יש עברית בהמון גוונים.
וזה היופי. העברית של היום היא ראי מדויק של החברה שלנו – מגוונת, דינמית, ולפעמים גם קצת… בלגאן. אבל בלגאן יצירתי.
השפה השנייה הרשמית (שאף אחד לא קורא לה ככה): ערבית
כן, כן. ערבית היא שפה רשמית בישראל. היסטורית, חוקית. בפועל? הסיפור מורכב יותר. למרות שהיא שפת אם של למעלה מ-20% מהאוכלוסייה, ולמרות שהיא נוכחת בכל פינה – בשמות רחובות, מוזיקה, אוכל, שיחות בין אנשים – עדיין יש תחושה שהיא לא תמיד מקבלת את המקום הראוי לה. וזה חבל, כי היא חלק בלתי נפרד מהמרקם הישראלי.
לא סתם ערבית: דיאלקטים וניואנסים
הערבית המדוברת בישראל היא בעיקר ערבית פלסטינית-סורית (עם וריאציות איזוריות), אבל יש גם קהילות דוברות ערבית מרוקאית, עיראקית, תימנית ועוד. אלה לא סתם "מבטאים", אלה דיאלקטים שונים שיכולים להיות שונים זה מזה כמו ספרדית ואיטלקית.
השפעת הערבית על העברית הישראלית היא עמוקה הרבה יותר ממה שנדמה. מילים כמו "אהלן", "וואלה", "יא אללה", "פדיחה", "סיפור" (במובן של בעיה) – כל אלה ועוד רבות הגיעו אלינו מהערבית והפכו לחלק מהסלנג היומיומי, ואפילו משפה נורמטיבית. וזה מהמם. זה מראה איך שפות יכולות לחצות גבולות (תרתי משמע) ולחבר בין אנשים, גם אם לא תמיד אנחנו מודעים לזה.
הקול הרוסי: כוח לשוני ששינה את המפה
מאז גלי העלייה הגדולים מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90, הרוסית הפכה לשפה דומיננטית בנוף הלשוני הישראלי. אתם שומעים אותה ברחוב, בסופר, באוטובוס, בטלוויזיה. יש עיתונים ברוסית, ערוצי טלוויזיה, רדיו, תיאטראות. זו תרבות שלמה שחיה ונושמת בתוך ישראל, והשפה הרוסית היא הליבה שלה.
לא רק לדור המייסדים: רוסית עוברת בירושה?
מעניין לראות מה קורה לרוסית אצל הדור השני והשלישי. רבים מהם דוברי עברית שוטפת (ולפעמים גם אנגלית), והרוסית שלהם עשויה להיות חלשה יותר או מושפעת מאוד מהעברית. מצד שני, יש עדיין קשר חזק לשפה ולתרבות, והרבה הורים משקיעים כדי שילדיהם ישמרו על הרוסית. הנוכחות הרוסית משפיעה גם על העברית, דרך מילים סלנג או אפילו נימות דיבור מסוימות.
הצלילים של אתיופיה: אמהרית בלב העניינים
העלייה הגדולה מיהדות אתיופיה הביאה איתה שפה יפהפייה נוספת: אמהרית. כמו הרוסית, האמהרית היא שפה חזקה בתוך הקהילה האתיופית בישראל. היא משמשת בבית, בקהילה, ולפעמים גם מחוצה לה. הנוכחות של האמהרית מוסיפה עוד נדבך מיוחד לפסיפס הלשוני הישראלי.
השפה הבינלאומית: אנגלית בכל פינה (כמעט)
אמנם לא שפה רשמית, אבל בואו נודה בזה: אי אפשר לחיות בישראל המודרנית בלי אנגלית. היא השפה של ההייטק, של האקדמיה, של התיירות, של המוזיקה הפופולרית (הישראלית והעולמית), ושל חלק גדול מהשיח באינטרנט. צעירים רבים מתקשרים באנגלית ברמה גבוהה, לפעמים גבוהה יותר מהעברית שלהם בדיוקים מסוימים.
האנגלית הישראלית: מבטא שהוא כולו שלנו
האנגלית שמדברים בישראל היא סיפור בפני עצמו. היא מושפעת מהעברית, מהרוסית, מהערבית. יש לה קצב משלה, מבטא משלה, ואפילו אוצר מילים משלה (מי אמר "היט" במקום "heat"? או "פודינג" במקום "קינוח"?). זה לא "בריטיש אנגליש" ולא "אמריקן אנגליש", זו "איזראלי אנגליש", והיא לגמרי אותנטית.
עוד קולות בפסיפס: יידיש, לאדינו, צרפתית, ספרדית ועוד הפתעות
אסור לשכוח את השפות האחרות שמדברים פה. יש קהילות גדולות של דוברי צרפתית (בעיקר עולי צרפת), ספרדית (בעיקר מדרום אמריקה), יידיש (בעיקר בקהילות חרדיות) ולאדינו (בקרב ותיקי עדות המזרח, אם כי הולכת ונעלמת). כל שפה כזו מביאה איתה עולם שלם של תרבות, היסטוריה ודרך חשיבה.
יידיש ולאדינו: אוצרות לשוניים בסכנת הכחדה?
בעוד שפות כמו רוסית וצרפתית עדיין חזקות בזכות גלי עלייה מתמשכים יחסית, יידיש ולאדינו הן שפות שלרוב נשמרות על ידי דור המייסדים והולכות ומתמעטות אצל הדורות הצעירים. זה קצת עצוב, כי הן נושאות איתן היסטוריה מדהימה. יש מאמצים לשמר אותן – דרך מוזיקה, ספרות, ויוזמות חינוכיות – וזה חשוב ביותר.
מיליון שפות, מדינה אחת: הבלגאן המתוק של הדו-לשוניות (והיותר-מדו-לשוניות)
מה קורה כשיש כל כך הרבה שפות במקום אחד? נוצר בלגאן, כמובן. אבל בלגאן פורה ויצירתי.
- השפעות הדדיות: שפות משפיעות אחת על השנייה כל הזמן. מילים עוברות, מבנים תחביריים לפעמים משתרשים, נימות דיבור מועתקות.
- Hebrewlish (עברית-אנגלית): תופעה נפוצה, בעיקר אצל צעירים ובהייטק, של ערבוב עברית ואנגלית במשפט אחד או בשיחה. "בוא נעשה ברייק", "זה לא ריאליסטי", "אני אשלח לך אימייל". זה לא סתם עצלות לשונית, זו דרך יעילה וקלילה לתקשר בסביבות מסוימות.
- קוד-סוויצ'ינג (Code-switching): היכולת לעבור משפה לשפה תוך כדי שיחה, לפעמים אפילו בתוך משפט אחד. זה מדהים לראות אנשים שעושים את זה בטבעיות, מערבבים עברית, רוסית, אנגלית וערבית בשיחה אחת. זה סימן מובהק למולטי-לשוניות אמיתית.
זה הופך את ישראל למעבדה לשונית ענקית. אנחנו חיים בתוך ניסוי מתמשך של מיזוג שפות ותרבויות. זה מאתגר לפעמים, בטח כשמנסים להבין את כולם, אבל זה גם מה שהופך את המקום הזה למעניין כל כך.
שאלות שפגשנו בדרך (וגם תשובות)
בואו נשים רגע פליי על הזרם וננסה לענות על כמה שאלות בוערות שאולי עולות לכם בראש עכשיו.
-
שאלה: האם באמת כל ישראלי דובר עברית שוטפת?
תשובה: כמעט כולם מדברים עברית ברמה כזו או אחרת, כי זו שפת החיים והעבודה. אבל "שוטפת" זו מילה גדולה. יש עולים חדשים, יש קהילות שממעטות להשתמש בה ביום-יום. בואו נגיד שרוב האוכלוסייה יכולה לתקשר בעברית, אבל הרמה יכולה להשתנות מאוד. -
שאלה: כמה ערבית ישראלים יהודים יודעים?
תשובה: פעם, דור המדבר והדור שאחריו, במיוחד בישובים מעורבים או קרוב לגבול, ידעו ערבית מדוברת טוב יחסית. היום? רוב היהודים יודעים אולי מילים או ביטויים מהסלנג או מהתרבות הפופולרית. יש כאלה שלמדו בבית ספר או באוניברסיטה, ויש כמובן את מי שעובד עם דוברי ערבית ולומד. אבל ידיעת ערבית בקרב האוכלוסייה היהודית אינה נפוצה כבעבר. -
שאלה: האם האנגלית עומדת להחליף את העברית?
תשובה: חד משמעית לא. למרות שהאנגלית חשובה מאוד בתחומים מסוימים, העברית היא שפת הבית, המשפחה, התרבות, הזהות הלאומית. היא חזקה ויציבה. האנגלית היא כלי חשוב, אבל לא תחליף. -
שאלה: האם יש שפות "נכחדות" בישראל?
תשובה: שפות כמו לאדינו או ניבים מסוימים של ערבית יהודית, או אפילו יידיש במידה מסוימת מחוץ לקהילות מסוימות, נמצאות בסכנה של התמעטות דובריהן מדור לדור. יש מאמצים לשמר אותן, אבל זה אתגר. -
שאלה: למה כל כך הרבה אנשים בישראל מערבבים עברית ואנגלית?
תשובה: זה לא רק בישראל, זו תופעה עולמית בחברות רב-לשוניות או כאלה עם השפעה חזקה של אנגלית. זה יעיל, זה מהיר, ולפעמים אין מילה עברית מדויקת או מקובלת למושג מסוים (בעיקר בתחומי הטכנולוגיה והעסקים). זה גם יכול להיות סממן של שייכות לקבוצה מסוימת. -
שאלה: איזה שפה הכי כדאי ללמוד אחרי עברית אם רוצים להשתלב בישראל?
תשובה: תלוי מאוד בתחומי העניין והעיסוק. לאנשי הייטק או אקדמיה, אנגלית ברמה גבוהה היא קריטית. אם רוצים לעבוד עם האוכלוסייה הערבית או לחיות בישובים מעורבים, ערבית היא יתרון עצום. אם רוצים להשתלב בקהילות עולים ספציפיות, אז רוסית, צרפתית או אמהרית יהיו חשובות. אין תשובה אחת, ישראל דורשת גמישות לשונית. -
שאלה: האם יש מבטא ישראלי ייחודי בעברית?
תשובה: בהחלט! יש מה שמכונה "הגייה ישראלית תקנית" (שמתבססת על ההגייה הספרדית בעיקר), אבל בפועל יש וריאציות אזוריות, וריאציות שמבוססות על שפת האם של ההורים (השפעה רוסית, ערבית, מרוקאית וכו'), ואפילו הבדלים בין דורות. המבטא הוא חלק מהסיפור האישי והמשפחתי.
הסיבוך המתוק: למה כדאי לחגוג את הבלגאן הזה?
עכשיו, אחרי שסקרנו את השפות המרכזיות ואת הניואנסים שלהן, אפשר להבין שהנוף הלשוני בישראל הוא הרבה, הרבה יותר עשיר ומורכב ממה שנראה במבט ראשון. זה לא רק עברית ועוד קצת. זה תבשיל עשיר של קולות, מבטאים, מילים ומשפטים שמתערבבים כל הזמן.
שפה כזהות, שפה כגשר
כל שפה שמדוברת כאן היא לא רק כלי תקשורת. היא נושאת איתה היסטוריה, תרבות, זיכרונות, ובעיקר – זהות. הזהות של הקהילה שדוברת אותה, והזהות של האדם עצמו. והמפגש בין השפות האלה הוא מפגש בין זהויות.
לפעמים המפגש הזה קל וזורם, כמו מילה בערבית שנכנסת לסלנג העברי. לפעמים הוא מאתגר, כמו חוסר הבנה בין אנשים שכל אחד מהם חי בעולם לשוני אחר. אבל בשורה התחתונה, המגוון הלשוני הזה הוא נכס ענק.
- עושר תרבותי: כל שפה פותחת צוהר לעולם אחר של מוזיקה, ספרות, קולנוע, אוכל ודרכי חשיבה.
- גמישות קוגניטיבית: לגדול בסביבה רב-לשונית (אפילו אם לא דוברים את כל השפות באופן שוטף) משפיע על המוח בצורה חיובית, משפר יכולות למידה, פתרון בעיות ועוד.
- חיבורים אנושיים: היכולת (או הרצון) להבין שפה אחרת היא צעד ענק לקראת הבנה וקשר עם אדם אחר. זה גשר עוצמתי.
אז מה עכשיו? להקשיב אחרת!
בפעם הבאה שאתם הולכים ברחוב, עולים על אוטובוס, או יושבים בבית קפה, פשוט תעצרו רגע ותקשיבו. לא רק לתוכן השיחה, אלא גם לצלילים. למבטאים. למילים המוזרות שקופצות פתאום. לערבובים הלא צפויים. לניגון המיוחד של כל שפה.
אתם הולכים לגלות עולם שלם שעד עכשיו אולי פספסתם. עולם שמספר את הסיפור האמיתי של ישראל – מקום חי, תוסס, מורכב, ולשוני ברמות שקשה לתאר. ההבנה הזו היא לא רק לימודית, היא חווייתית. היא משנה את הדרך שבה אתם רואים ושומעים את המדינה.
אז כן, מדברים פה עברית. וערבית. ורוסית. ואמהרית. ואנגלית. וצרפתית. ויידיש. ולאדינו. ועוד. והבלגאן הזה הוא מה שהופך את הפסיפס הישראלי לכל כך מרתק. אז ברוכים הבאים לעולם הקולות הנסתרים של ישראל. עכשיו אתם יודעים להקשיב נכון. וזה, חברים, רק קצה המזלג. יש עוד כל כך הרבה מה לגלות.