איך אומרים הומו בערבית – התשובה שתפתיע אפילו דוברי ערבית מנוסים!

כולנו מכירים את זה, נכון? את הרגע הזה שאתם מדברים בשפה זרה, ונתקלים במילה… כזאת. מילה שהיא לא סתם תרגום ישיר. מילה שיש מאחוריה עולם ומלואו של תרבות, היסטוריה, ו… ובכן, הרבה רגשות. במאמר הזה, אנחנו צוללים ראש אל תוך אחת המילים הכי טעונות ומורכבות בשפה הערבית.

אתם עומדים לגלות למה התשובה ל'איך אומרים הומו בערבית?' היא לא פשוטה כמו שזה נשמע, ואיך הבנה אמיתית של השפה דורשת הרבה יותר ממילון. תתכוננו למסע שפות מרתק שישנה לכם את הפרספקטיבה. מבטיח לכם, אחרי הקריאה הזו, תסתכלו על מילונים בצורה קצת אחרת.

בואו נצא לדרך!

רגע, איך אומרים את זה בערבית? (רמז: זה לא פשוט כמו שחשבתם)

אז בואו נתחיל עם מה שתמצאו אולי במילון, או אולי בחיפוש מהיר בוויקיפדיה. יש כמה מילים "רשמיות" או נפוצות שמקשרים לנושא הזה. אבל כמו שאתם יודעים, מילים הן רק קצה הקרחון.

המונחים ה"ישירים" (שרובם בעייתיים עד מאוד, נו שוין)

המונח שהרבה פעמים מופיע בהקשרים רשמיים יותר, או בניסיון להיות "מדעי" (לפעמים גם על ידי גורמים עוינים, שימו לב טוב טוב!), הוא مثلي الجنس (mithli al-jins).

פשוטו כמשמעו: "דומה המין". הכוונה ל"בן מינו". זה מונח שנשמע ניטרלי לכאורה, קצת כמו באנגלית "homosexual". אבל… בשיח היומיומי? כמעט ולא תשמעו אותו בהקשר חיובי. הוא מרגיש רפואי. קר. ולפעמים, למרבה הצער, משמש גם בהקשרים פתולוגיים (כן, כאילו זו מחלה). לא מילה שתזרוק לחבר סתם ככה. בטח לא בכיף.

ואז יש את המילים היותר… ובכן, ישירות ואף פוגעניות. המילה شاذ (shadh) היא אחת מהן. משמעותה המקורית היא "חריג", "יוצא דופן", "סוטה" (מאוד עדין, כן?). אתם יכולים לנחש למה משתמשים בה בהקשר הזה, נכון? היא נושאת מטען שלילי מטורף. זו לא סתם מילה, זו אמירה חברתית, לרוב שיפוטית ודוחה. להשתמש בה זה כמו ללכת יחפים על זכוכיות שבורות. כואב. מאוד.

עוד יותר גרועה, ולרוב נחשבת לקללה של ממש, היא המילה لوطي (lūṭī). המקור שלה הוא בסיפור המקראי והקוראני על לוט וסדום. היא מקשרת ישירות למעשה ספציפי, ומשמשת ככינוי גנאי אולטימטיבי. זו מילה איומה. פשוט אסור להשתמש בה. אלא אם כן אתם רוצים לגרום נזק בלתי הפיך, או להתחיל מלחמת עולם קטנה בשפות וביחסי אנוש. עדיף להימנע כמו מאש. רציני.

למה תרגום מילולי פשוט נכשל בענק? (הסוד הוא בהקשר, כמובן)

הבעיה היא לא רק במילים עצמן, אלא במה שהן מייצגות. בשפות רבות במערב, המונח "הומו" (או "גיי") התפתח משפת רחוב או זיהוי קהילתי למילה שמקובלת יותר (עדיין עם ויכוחים, ברור, עולם השפה דינמי). בערבית, ההתפתחות שונה לגמרי.

רוב המילים הקיימות נוצרו מתוך פרספקטיבה שיפוטית חיצונית. הן לא נולדו מתוך הגדרה עצמית חיובית של אנשים. הן קשורות לרוב לפעולה מינית ספציפית (ולרוב גם כזו שנחשבת אסורה) ולא לנטייה מינית או זהות רחבה יותר. זה הבדל שמים וארץ!

כשאתם שומעים או קוראים את המילים האלה, הן לא רק מתארות משהו. הן צועקות עמדה. הן נוטפות שיפוטיות, סלידה, ולעיתים קרובות שנאה. לכן, לתרגם "הומו" כ"شاذ" זה לא סתם תרגום שגוי, זה תרגום פוגעני עד עמקי נשמה. זה כמו לקרוא למישהו "סטייה" או "חריגה" במקום פשוט בשמו או בהגדרתו.

צוללים עמוק יותר: תרבות, היסטוריה ושפה טעונה (בלי כפית סוכר)

כדי להבין באמת למה המצב כזה, צריך להסתכל רחב יותר. שפה חיה בתוך הקשר חברתי ותרבותי. והקשר הזה בעולם הערבי, בנוגע לנושא הזה, הוא… מסובך בלשון המעטה. יש בו שכבות על שכבות של היסטוריה, דת, חברה, ופוליטיקה. הכל משתקף בשפה. תמיד.

מאיפה הגיעו המילים האלה? צלילה קצרה לאטימולוגיה (לא לדאוג, לא נרדם אתכם)

כמו שראינו, לוטי קשור לסיפור לוט. שורשים דתיים חזקים שקובעים נורמות חברתיות ודתיות נוקשות. שاذ, מהשורש ש-ו-ז, קשור לסטייה, ליציאה מהנורמה, לסטייה מהדרך הישרה. שוב, הטיה שלילית מובנית כבר בבסיס המילה. זה לא מקרי.

המילון הערבי הקלאסי (ובואו, מדובר במילונים מלפני מאות שנים טובות, לא משהו שמתעדכן בגירסת בטא כל שני וחמישי) מציג מגוון רחב של מילים וביטויים. רובם המוחלט מתייחס לפעולות ספציפיות. רבות מהן בהקשרים של קללות או מעשים אסורים. אין באמת מונח "ניטרלי" או "חיובי" המתאר זהות להט"בית במובן המודרני כפי שאנו מכירים אותה במערב היום. פשוט לא היה קונספט כזה באותה צורה.

זה לא אומר שלא היו אנשים להט"בים או התייחסויות אליהם בהיסטוריה הערבית. היו בהחלט! בספרות הקלאסית אפשר למצוא התייחסויות. לפעמים מרומזות, לפעמים בוטות. לפעמים בטון קליל ואפילו חוגג (בעיקר בהקשרים של אהבה בין גברים בשירי יין, כי מי לא אוהב שיר יין טוב?). אבל שוב, לרוב לא כהגדרה עצמית זהותית רחבה, אלא יותר כתיאור מצבים או התנהגויות ספציפיות. השפה שיקפה מציאות חברתית שונה מאוד ממה שאנחנו מכירים היום.

ניואנסים אזוריים: איך אומרים את זה (או שותקים) במדינות שונות? (כי ערבית זו לא שפה אחת, נו!)

כמו בכל דבר בערבית, יש הבדלים ענקיים בין הלהגים השונים ובין התרבויות המקומיות. מילה שיכולה להיות נפוצה (ולא בהכרח פוגענית באותה מידה) במדינה אחת, תהיה עלבון נורא במדינה אחרת. או פשוט לא תהיה מובנת בכלל. בלבול מובנה.

יש מדינות שבהן הנושא כל כך טאבו, שפשוט אין מילה נפוצה בשיח הפומבי. אנשים ישתמשו ברמזים עבים. בכינויים פוגעניים משפת רחוב. או פשוט יתחמקו מהנושא לחלוטין, כאילו הוא לא קיים. השתיקה לפעמים רועמת יותר מכל מילה שנאמרה בקול רם. היא אומרת הכל בלי לומר כלום.

במדינות אחרות, כמו לבנון או מרוקו, שבהן יש יותר מגע עם תרבויות מערביות והשיח הציבורי (לפחות בחלקים ממנו, לרוב בערים הגדולות ובקרב הדור הצעיר) פתוח יותר יחסית לנושאים כאלה, אולי תשמעו שימוש במילים שאולות. כמו "גיי" (באלף בית ערבי, כמובן, כי אי אפשר בלי סידור אותיות מחדש). או אפילו ניסיונות לטבוע מונחים חדשים שיהיו פחות טעונים. אבל זה עדיין שולי. זה לא מייצג את רוב רובו של העולם הערבי. ממש לא.

הכוח של סלנג ויופמיזמים (כי כשיש ואקום, המצאות פורחות)

כמו בכל שפה, כשאין מילים "ראויות" או כשרוצים להתייחס לנושא טאבו בלי להגיד את המילה המפורשת (או כי המילה המפורשת קיימת אבל היא פוגענית באופן בלתי נסבל), מה קורה? נכון. מתפתח סלנג. ושימוש ביופמיזמים (לשון נקייה, או לפחות "פחות מלוכלכת").

בחלקים מסוימים של העולם הערבי, יש כינויי סלנג רבים. הרוב המכריע שלהם פוגעניים וקשורים לדימויים הכי שליליים שיש. (עדיף לא לפרט יותר מדי, אבל תחשבו על הסטריאוטיפים הכי גרועים ומעליבים שאפשר לדמיין, כפול עשר). אלה מילים שלא תמצאו במילון אבן שושן של הערבית. אבל הן חיות ונושמות ברחובות. ובשירותים ציבוריים. ובהקשרים הכי לא נעימים שיש. לצערי.

שימוש ביופמיזמים יכול להיות גם דרך עדינה יותר (או פחדנית יותר, תלוי את מי שואלים) להתייחס לנושא בלי לנקוב בשם. למשל, לדבר על "הנושא הזה" (אל-מוודוע הַאדַא) או "אנשים מהסוג הזה" (נאס מן הַאדַא א-נַוע) ברמיזה עבה. זה מראה כמה הנושא טעון. וכמה קשה לדבר עליו בפתיחות. זה מראה כמה הנושא מוחבא מתחת לשטיח. ולשפה אין מילים נקיות לדון בו באור יום.

מעבר למילון: הבנת הניואנסים (כי החיים לא שחור ולבן, וגם לא השפה)

אז אם המילים הישירות בעייתיות עד זוועה, והסלנג מחריד ברמות קשות, איך בכלל מדברים על זה? האמת היא, שזה דורש המון המון עדינות. המון המון הבנה. ובעיקר – הקשבה אמיתית למי שאתם מדברים איתו, ועל מי שאתם מדברים. ולמי שמשתמש בשפה הזו.

מתי "בסדר" להשתמש באיזה מונח? (ספוילר מפתיע: לרוב אף פעם, אלא אם…)

לרוב המוחלט של האנשים, ובמיוחד למי שאינו חלק מהקהילה הלהט"בית בעולם הערבי עצמו, פשוט לא מומלץ להשתמש באף אחת מהמילים ה"מסורתיות" שציינתי. עזבו את זה לגמרי.

مثلي الجنس אולי נשמע "אובייקטיבי" כאילו אתם באו"ם, אבל הוא יכול להישמע קר ומנוכר. הוא לא מחובר לאנשים. הוא מחובר לקטלוג. شاذ ו-لوطي הן מילים שפשוט צריכות להימחק מהלקסיקון של כל מי שמנסה להיות רגיש ומכבד. חד וחלק. אין לזה שום הצדקה.

השימוש במונחים האלה, גם אם אתם רק מצטטים או מנסים להסביר למה הן גרועות, דורש הקשר ברור מאוד. הבהרה מפורשת שאתם מביאים אותם כדוגמאות למונחים פוגעניים שיש להימנע מהם. אחרת, אתם מסתכנים בפגיעה קשה. ובצדק.

החשיבות של הקשר וטון הדיבור (הרי כולנו יודעים שמילה יכולה לשנות עולם)

בשפות רבות, הטון שבו משהו נאמר וההקשר שלו משנים את כל המשמעות. בערבית, שפה עשירה בניואנסים. ברמיזות. ב"בין השורות" – זה נכון אפילו יותר. מילה אחת יכולה לקבל עשרות גוונים שונים רק מההקשר שבו היא נאמרת. ומהדרך שבה היא נאמרת (האינטונציה, שפת הגוף, עפעוף קטן…).

כשמדברים על נושא רגיש כמו זה, הקשר חיוני פי כמה. האם אתם מדברים בהקשר אקדמי? משפטי? רפואי? שיחה אישית עם חבר קרוב שפתאום נפתח? השיח משתנה דרמטית בכל אחד מהמקרים האלה. מה שמקובל (אולי) בפורום מקצועי, יכול להיות אסון בשיחה ברחוב.

גם טון הדיבור שלכם – האם הוא אמפתי? שיפוטי? סקרן? אדיש? – ישפיע עמוקות על איך המסר שלכם יתקבל. במקרה הזה, טון של כבוד. של סקרנות אמיתית. (ולא של רכילות זולה או שיפוטיות מעופשת) הוא הכרחי. הוא בסיס לכל שיחה שמנסה להיות בונה.

העולם הערבי המודרני: שפה משתנה, תפיסות משתנות? (יש ניצוצות של תקווה?)

חשוב לזכור שהעולם הערבי הוא לא גוש אחיד. הוא מורכב. הוא מגוון. ויש בו תהליכים חברתיים ותרבותיים שמתרחשים כל הזמן. גם השפה מתפתחת. (גם אם לפעמים מרגיש שהיא זוחלת כמו צב איטי במדבר). הקהילות הלהט"ביות בעולם הערבי, למרות הקשיים העצומים. למרות הסכנות. הן קיימות. הן פעילות. והן מנסות ליצור לעצמן שפה משלהן. שפה שתשקף את המציאות שלהן. שתכבד אותן.

אקטיביזם וזהות: יצירת שפה חדשה (במקום שבו הישנה לא מספיקה)

אקטיביסטים ופעילים למען זכויות להט"ב בעולם הערבי מודעים היטב לבעייתיות של המונחים המסורתיים. הם מבינים שהמילים הקיימות לא מייצגות אותם. הן פוגעות בהם. לכן, הם מנסים לטבוע מונחים חדשים. או לאמץ מונחים קיימים ולשנות את משמעותם (למשל, להפוך מילת גנאי למילת גאווה, כמו שקרה באנגלית עם "Queer"). או להשתמש במילים שאולות משפות אחרות (בעיקר אנגלית או צרפתית, השפות של ה"מערב" שבהן יש שיח פתוח יותר).

יש ניסיונות להשתמש במונחים כמו مثلي/مثلية (mithli/mithliyya) בהקשר ניטרלי יותר, או אפילו חיובי. להשתמש במונחים אלה כדי לתאר זהות ולא רק פעולה. יש שימוש במונח كوير (kuweer) שהוא המילה "קווירי" בערבית. זו מילה שמקורה באנגלית אבל אומצה על ידי חלק מהקהילה כביטוי של זהות. של מרידה במונחים מסורתיים. של שייכות לקהילה בינלאומית. מילה שמתאימה יותר למי שלא רוצה להיכנס לקטגוריות בינאריות נוקשות.

אלה תהליכים איטיים. שנתקלים בהתנגדות חברתית. דתית. ופוליטית חזקה. המונחים האלה עדיין לא נפוצים בשיח הכללי. ולרוב משמשים רק בתוך הקהילה. או על ידי מי שתומך בה באופן מודע ופעיל. זה קרב על מילים. ועל משמעות.

מדיה ותרבות פופ: הפצה (או הדחקה) של מונחים (כי טלוויזיה וסרטים משפיעים, לטוב ולרע)

לתקשורת. ולתרבות הפופ. יש תפקיד עצום בהפצת שפה. ובעיצוב תפיסות. סדרות טלוויזיה. סרטים. מוזיקה. כולם משפיעים על הדרך שבה אנשים חושבים. ועל המילים שבהן הם משתמשים. כשנושא נדחק לשוליים. ולא מקבל ייצוג הולם. (או מקבל ייצוג שלילי בלבד. דמויות קומיות. או מרושעות). קשה לשפה להתפתח באופן מכבד. השיח נשאר תקוע במונחים ישנים ופוגעניים.

מצד שני, ככל שיש יותר מודעות. ויותר שיח. (גם אם הוא מגיע מבחוץ, דרך האינטרנט. דרך רשתות חברתיות. דרך סדרות זרות מתורגמות). כך עולה הצורך במילים שונות. במילים שיכולות לבטא מציאות מורכבת יותר. מציאות של אנשים שחיים וקיימים. זו דינמיקה מורכבת. אבל יש בה פוטנציאל לשינוי. איטי. אבל שינוי.

אז, מה הדרך ה"כי טובה"? (רמז נוסף: אין מילת קסם אחת ויחידה)

אחרי כל הצלילה הזאת, אתם אולי שואלים את עצמכם: אז מה עושים בפועל? איך מתייחסים לנושא הזה בערבית אם רוצים להיות רגישים ומכבדים? אם רוצים לדבר עם אנשים ולא עליהם? או עליהם, אבל בכבוד?

דרכים מנומסות ועקיפות (הדרך הפחות כואבת, לרוב)

ברוב המקרים, הדרך הבטוחה ביותר. הדרך שמסתכנת הכי פחות בפגיעה. היא להימנע משימוש בתוויות ישירות ככל האפשר. במיוחד כשמדברים על אנשים ספציפיים שאתם לא יודעים איך הם מגדירים את עצמם. או כשמדברים עם אנשים שאתם לא מכירים את עמדתם בנושא (שזה לרוב המצב).

אפשר לדבר על "אנשים שיש להם נטייה מינית שונה". (אפשר לנסח זאת בעדינות רבה בערבית, בביטויים שונים). או להתמקד בזכויות אדם באופן כללי. בלי להיכנס לתוויות ספציפיות. לדבר על שוויון. על כבוד לכל אדם. תלוי כמובן בהקשר של השיחה. ובמטרה שלה.

חשוב לזכור: בעולם הערבי, ובמיוחד בנושאים כאלה, פרטיות היא ערך עליון. לפעמים, הדרך המכבדת ביותר היא פשוט לא לשאול. או לא להתייחס לנטייה המינית של אדם כלל. אלא להתייחס אליו כאדם שלם. עם כל המורכבות שלו. בלי להדביק לו תווית.

להתמקד במושגים, לא בתוויות (כי לפעמים הרעיון חשוב יותר מהמילה)

במקום לחפש מילה אחת ויחידה שתפתור הכל (כזו שכאמור, לא קיימת כרגע בצורה מקובלת), אולי עדיף להתמקד במושגים רחבים יותר. חשובים יותר. כמו שוויון. כבוד הדדי. קבלת האחר. זכויות אדם לכל אדם. אהבה. אלה מושגים אוניברסליים. שקל יותר לדבר עליהם בערבית (או בכל שפה). מבלי להיכשל במלכודת המונחים הטעונים. והפוגעניים.

כשאתם קוראים או שומעים את המונחים השונים, נסו להבין את המטען שהם נושאים. מי משתמש בהם? כלפי מי? ובאיזה הקשר? זה ייתן לכם הרבה יותר מידע. והרבה יותר הבנה עמוקה. מאשר רק לדעת את התרגום המילוני ה"יבש".

שאלות ותשובות בזק: בוער לכם משהו? (אל תתביישו לשאול!)

בטח יש לכם עוד שאלות מתגלגלות בראש אחרי כל המידע הזה. הנה כמה תשובות קצרות לכמה שאלות נפוצות שעולות בדרך כלל:

• האם יש מילה בערבית שנחשבת "הומו" אבל בהקשר חיובי, כמו "גיי" במערב?

  לא, כרגע אין מילה כזו שהיא נפוצה ומקובלת בשיח הכללי הרחב. יש ניסיונות בתוך הקהילה הלהט"בית עצמה ליצור או לאמץ מונחים, אבל זה עדיין לא חדר לזרם המרכזי. והשימוש בהן מוגבל.

• האם המילה مثلي الجنس (mithli al-jins) תמיד פוגענית?

  לא בהכרח "פוגענית" באותה רמה קשה כמו שاذ או لوطي. אבל היא לרוב נשמעת טכנית, רפואית, ומנותקת רגשית. לא משהו שאנשים משתמשים בו כשהם מדברים בחופשיות ובאופן אישי. היא יכולה לשמש בהקשרים פורמליים או אקדמיים מסוימים, אבל גם אז, צריך להיות מודעים למטען השלילי שהיא נושאת עבור רבים. וזהירות היא שם המשחק.

• איך אפשר לדעת באיזו מילה להשתמש?

  הכי הכי טוב: אם אתם לא חלק מהקהילה הלהט"בית בעולם הערבי, ולא נמצאים בהקשר מאוד ספציפי (כמו מחקר אקדמי מקיף, וגם אז בזהירות), פשוט הימנעו משימוש בתוויות ישירות. התמקדו בהתייחסות מכבדת לאנשים. ובשיח על זכויות אדם. או פשוט דברו על דברים אחרים.

• האם יש הבדל בין "הומו" ל"לסבית" במונחים הערביים?

  כן, בדרך כלל משתמשים במונחים נפרדים, אם כי גם הם נושאים מטען דומה ולעיתים קרובות פוגעני. המונח המקביל ל-مثلي الجنس לנשים הוא مثلية الجنس (mithliyyat al-jins), וגם הוא בעייתי בשימוש יומיומי. יש כינויים סלנגיים פוגעניים נפרדים לנשים גם כן. העולם הערבי מגוון בפוגענות שלו.

• האם המצב הזה, של היעדר מונחים חיוביים, משתנה?

  כן, הוא משתנה. לאט. ובאזורים מסוימים יותר מאחרים. יש שיח פנימי בתוך הקהילות עצמן. יש ניסיונות לטבוע מונחים חדשים. יש השפעה של שיח גלובלי. אבל זה תהליך ארוך ומורכב. שנתקל בהמון קשיים. זה לא יקרה בן לילה.

• האם אפשר פשוט להשתמש במילה האנגלית "גיי" בערבית?

  בחלקים מאוד ספציפיים, כמו בין צעירים ליברלים יותר, או באזורים עם חשיפה חזקה למערב (למשל, בלבנון, בחלקים מסוימים במרוקו, בקהילות מסוימות במצרים או במפרץ), אפשר לשמוע את המילה "גיי" (او גاي) באלף בית ערבי. אבל רוב האוכלוסייה לא תשתמש בה. והיא עדיין נתפסת כזרה. ולעיתים קרובות מקושרת לקונוטציות שליליות. או לפחות לא מובנות. אז גם זה לא פתרון קסם.

לסיכום: מעבר למילים, להבנה (כי שפה היא הרבה יותר מאוסף צלילים)

אז הגענו לסוף המסע הקצר שלנו אל תוך הפינה המורכבת הזו של השפה הערבית. ראינו שלשאלה פשוטה לכאורה אין תשובה פשוטה בכלל. שהמילים הקיימות נושאות מטען היסטורי, תרבותי, ודתי כבד. שהן לרוב פוגעניות. ואינן משקפות הגדרה עצמית חיובית של אנשים. זה שיעור מאלף על כוחה של שפה. ועל המגבלות שלה.

הבנה אמיתית של איך להתייחס לנושא הזה בערבית דורשת לא רק לדעת את המילים (ולמען האמת, לפעמים דווקא לא לדעת אותן. או לא להשתמש בהן. זה הרבה יותר חשוב). אלא להבין את ההקשר החברתי העמוק. את הטאבו. את הפחד. ואת הניסיונות של הקהילה עצמה ליצור לעצמה מקום. וקול. ושפה משלה.

לדעת שפה זה לדעת אנשים. לדעת שפה זה לדעת תרבות. ובמקרה הזה, לדעת שפה זה לדעת לרקוד ריקוד עדין מאוד. סביב נושא רגיש. עם המון כבוד. והמון אמפתיה. השפה הערבית, על כל עושרה. וכל מורכבותה. מלמדת אותנו שוב. שכל מילה היא עולם. ובמיוחד המילים שקשה לנו לומר. או למצוא להן מקבילה ראויה. קדימה, בואו נמשיך ללמוד. ולהבין. ולהיות רגישים. זה הרי כל היופי בשפות, לא? המסע האינסופי אל תוך מוחם ולבם של אנשים אחרים.