היי, בואו נדבר רגע. יש שפות בעולם שהן כמו אורחים בסלון – באות לרגע, מדברות קצת, ואז נעלמות בחזרה לאיפה שהן באו. ויש את האנגלית. האנגלית היא לא אורחת. היא פשוט נכנסה הביתה, התיישבה על הספה הכי נוחה, שמה רגליים על השולחן, ועכשיו היא בעצם בעלת הבית. בכל פינה בעולם. איך לעזאזל זה קרה? איך השפה הזאת, שהתחילה בכלל כשפה של שבטים גרמאניים קטנים שפלשו לאי הבריטי, הפכה להיות הדיפולט של התקשורת הבינלאומית, המדע, העסקים והאינטרנט? אם גם אתם שואלים את עצמכם איך הגענו למצב שאם אתם לא דוברי אנגלית ברמה סבירה, אתם מרגישים קצת… מחוץ ללופ? אז אתם במקום הנכון. כי עכשיו אנחנו צוללים עמוק. עמוק לתוך הסיפור המרתק של איך אנגלית כבשה את העולם. וכן, זה הרבה יותר מ"כי בריטניה הייתה אימפריה" (למרות שגם). מוכנים לקצת היסטוריה מרתקת, אבחנות מפתיעות, ואולי גם כמה חיוכים ציניים? קדימה.
המסע התחיל הרבה לפני טיסות לואו-קוסט: האימפריה הבריטית והדחיפה הראשונה
אי אפשר לדבר על עלייתה של האנגלית בלי להתייחס להתחלה הדי אגרסבית שלה מחוץ לאי הבריטי. נכון, האנגלית לא הייתה הראשונה לצאת למסעות כיבוש. היו לפניה יוונית, לטינית, ערבית, אפילו ספרדית ופורטוגזית שהגיעו הרבה לפני למקומות אקזוטיים כמו אמריקה הלטינית.
אבל כשהאימפריה הבריטית החלה לבנות את האוסף שלה של קולוניות, היא עשתה את זה בקנה מידה אחר לגמרי. השמש באמת לא שקעה על האימפריה הזו. זה אומר שממקומות קפואים כמו קנדה, דרך הודו העצומה והמגוונת, ועד אוסטרליה הרחוקה – בריטניה הגיעה.
והיא לא רק הגיעה עם חיילים וסוחרים. היא הגיעה עם פקידים, מורים, מיסיונרים. עם מערכת שלטונית, מערכת חינוך (שנועדה, לרוב, לשרת את האימפריה, אבל היי, לימדו בה אנגלית), ועם צורך פשוט לתקשר.
אבל למה דווקא אנגלית? למה לא השפות המקומיות?
שאלה מצוינת, ואחת עם תשובה די ברורה (ולא בהכרח נעימה לכולם). כוח. האימפריה הכתיבה את השפה שלה. היא הייתה השפה של השלטון, של הסחר עם המעצמה, של החינוך המודרני (במובן הבריטי של המילה). מי שרצה להתקדם, או לפחות להבין מה קורה, היה חייב ללמוד אנגלית.
זה יצר גרעין ראשוני של דוברי אנגלית בכל פינה של העולם. לרוב, אלה היו האליטות המקומיות, אלה שעבדו עם הבריטים, או אלה שהלכו לבית הספר הבריטי. הם הפכו להיות שגרירים לא רשמיים של השפה, גם אחרי שהבריטים עזבו.
- השפה של הממשל והחוק.
- השפה של המסחר הבינלאומי (עם בריטניה).
- השפה של מערכת החינוך החדשה.
- כלי לתקשורת בין קבוצות אתניות שונות באותה קולוניה ענקית (כמו בהודו).
אז כן, השלב האימפריאלי נתן לאנגלית דריסת רגל ראשונית, רחבה מאוד, והכי חשוב – מבוססת על כוח. כוח פוליטי וכלכלי. זה שיעור ראשון על שפות: הן הולכות איפה שהכוח הולך. תזכרו את זה.
ואז הגיעה דודה אמריקה וטרפה את הקלפים (בסטייל)
האימפריה הבריטית אולי נתנה לאנגלית את הבום הראשוני, אבל מי שבאמת הפך אותה לבלתי ניתנת לעצירה זו ארצות הברית. אחרי מלחמת העולם השנייה, הכוח העולמי עבר שינוי דרמטי. בריטניה נחלשה, וארצות הברית הפכה למעצמת העל הכלכלית, הצבאית והתרבותית מספר אחת.
ומה השפה של מעצמת העל הזו? ניחשתם נכון. אנגלית. אבל הפעם, הסיפור היה קצת שונה. ארה"ב לא פלשה בהמוניה לכל מקום (לפחות לא באותה צורה קולוניאלית ישנה), אבל היא פלשה לכל מקום עם דברים אחרים.
הכוח הרך: סרטים, מוזיקה, ג'ינס וקולה
בניגוד לבריטניה שבעיקר ייצאה פקידים וספרים רשמיים, ארה"ב ייצאה קודם כל תרבות. הוליווד הפכה למרכז יצירת התוכן העולמי. כולם רצו לראות את הסרטים האמריקאיים, לשמוע את המוזיקה האמריקאית, ללבוש את האופנה האמריקאית, לשתות את השתייה האמריקאית.
ופתאום, ללמוד אנגלית זה כבר לא רק עניין פונקציונלי של תקשורת עם השלטון. זה עניין קולי. זה מאפשר לך להבין את מילות השירים שאתה שומע, לראות סרטים בלי כתוביות, להרגיש חלק ממשהו גדול, מודרני וזוהר.
- השפה של הוליווד ושל תעשיית המוזיקה.
- השפה של המותגים הגלובליים הראשונים.
- השפה של החופש והקידמה (כפי שהם נתפסו אז).
הכוח הרך של ארה"ב היה מנוע מטורף להפצת האנגלית. הוא יצר רצון פנימי אצל אנשים ללמוד את השפה, לא רק צורך חיצוני. וזה הבדל משמעותי.
טכנולוגיה ואינטרנט: האצת סילון לשפה שכבר דהרה
ואז, כאילו כל זה לא מספיק, הגיעה המהפכה הדיגיטלית והאינטרנט. ומה הייתה השפה הראשונה של העולם הדיגיטלי? ניחשתם נכון. אנגלית.
הטכנולוגיה פותחה בארה"ב (במידה רבה). הפרוטוקולים, שפות התכנות הראשונות, התוכן הראשוני ברשת – הכל היה באנגלית. אם רצית להיות חלק מהדבר החדש והמטורף הזה שנקרא "אינטרנט", היית חייב להבין אנגלית.
פתאום, המאגר העצום של מידע ברשת, שגדל בקצב אקספוננציאלי, היה נגיש בעיקר לדוברי אנגלית או למי שמסוגל לקרוא אנגלית. מאמרים מדעיים, מדריכים טכניים, פורומים, אתרי חדשות, בידור – רוב התוכן נוצר באנגלית, וגם כשנוצר בשפות אחרות, לרוב הייתה קיימת גרסה אנגלית או שתורגם לאנגלית ראשית.
האינטרנט: מכשיר השפה האולטימטיבי?
האינטרנט לא רק הפך את האנגלית לשפה של הגישה למידע, הוא גם הפך אותה לכלי התקשורת הסטנדרטי בין אנשים ממקומות שונים בעולם. דמיינו לעצמכם שני אנשים, אחד בברזיל ואחד ביפן, שרוצים לדבר אונליין. רוב הסיכויים שהם יעשו את זה באנגלית. היא הפכה ל"לינגואה פרנקה" של הרשת.
וגם כלי התרגום האוטומטיים, למרות שהם משתפרים כל הזמן, עדיין מסתמכים במידה רבה על אנגלית כשפת ציר. כלומר, לרוב קל יותר לתרגם משפה X לאנגלית ומאנגלית לשפה Y, מאשר ישירות מ-X ל-Y (לפחות נכון לעכשיו).
האינטרנט יצר ספירלה חיובית לאנגלית: ככל שיש יותר תוכן ומשתמשים באנגלית, כך יש יותר תמריץ ללמוד אותה, מה שמביא ליותר תוכן ומשתמשים. ווין-ווין (עבור האנגלית).
מדע ואקדמיה: כי ידע מדבר באנגלית
גם לפני עידן האינטרנט, עולם המדע והאקדמיה החל לנוע לכיוון האנגלית. במאה ה-20, ובמיוחד אחרי מלחמת העולם השנייה, ארה"ב ובריטניה היו בחזית המחקר בתחומים רבים. מאמרים מדעיים פורסמו באנגלית, כנסים בינלאומיים נערכו באנגלית, וכתבי העת המובילים בעולם היו (ועדיין לרוב) באנגלית.
למה? שוב, עניין של כוח ונוחות. קהילת המדע היא קהילה גלובלית. חוקרים צריכים לשתף ממצאים, לבנות על עבודות של אחרים, ולתקשר זה עם זה מעבר לגבולות. שפה משותפת הופכת את זה להרבה יותר יעיל.
ובמקום שכל אחד ילמד עשרות שפות כדי לקרוא את כל המחקרים הרלוונטיים בתחומו, נוח יותר להסכים על שפה אחת. ואם ארה"ב ובריטניה הן המרכזים המובילים של המחקר, הגיוני שהשפה שלהן תהפוך לשפת ברירת המחדל.
האם אפשר להיות מדען מוביל בלי אנגלית?
תכלס? קשה מאוד. רוב הידע החדש מתפרסם קודם כל באנגלית. אם אתם לא קוראים אנגלית, אתם נשארים מאחור. אם אתם לא יכולים לפרסם את העבודה שלכם באנגלית, יהיה קשה לכם להגיע לקהל הבינלאומי הרחב ולהשפיע על התחום שלכם. זה יוצר לחץ אדיר על מדענים בכל העולם ללמוד אנגלית ולפרסם בה.
עסקים ופיננסים: הכסף מדבר… באנגלית
ובעולם העסקים? אותו סיפור. חברות רב-לאומיות משתמשות באנגלית כשפה הארגונית הפנימית שלהן, גם אם יש להן סניפים במדינות לא דוברות אנגלית. למה? כי צריך דרך לתקשר בין העובדים במדינות שונות, בין המטה לסניפים, ועם לקוחות וספקים בינלאומיים.
שוקי ההון הגדולים בעולם (ניו יורק, לונדון) דוברים אנגלית. עסקאות בינלאומיות גדולות נסגרות באנגלית. חוזים בינלאומיים נכתבים לרוב באנגלית (ולא סתם, אנגלית משפטית, שזה כבר רמה אחרת של סיוט).
כנסים עסקיים בינלאומיים? באנגלית. מצגות למשקיעים גלובליים? באנגלית. רוצים למכור את המוצר שלכם בעולם? תצטרכו לדבר אנגלית (ולשווק באנגלית). אין מנוס.
תיירות ודיפלומטיה: להסתדר בעולם? רק עם השפה הזו
גם בתחומים כמו תיירות ודיפלומטיה, האנגלית היא השפה השלטת. כשאתם מטיילים כמעט בכל מקום בעולם, רוב הסיכויים שתמצאו מישהו שמדבר אנגלית במלון, במסעדה, או בתחנת הרכבת. שלטים בינלאומיים לרוב יהיו לפחות בשפה המקומית ובאנגלית.
ובעולם הדיפלומטיה? האו"ם אמנם מכיר בשפות רשמיות רבות, אבל בפועל, חלק ניכר מהדיונים, המסמכים והמשא ומתן מתנהלים באנגלית. זה פשוט יעיל יותר כשיש שפה אחת שרוב הנציגים שולטים בה (או לפחות אמורים לשלוט בה).
אז מה הופך את האנגלית למועמדת כל כך טובה?
היי, הנה כמה שאלות שחשוב לשאול:
שאלה 1: האם אנגלית קלה יותר לשפות אחרות?
לא בהכרח! הדקדוק שלה אולי פחות מורכב משפות כמו גרמנית או רוסית, אבל יש בה דברים מטרידים כמו הטיית פעלים מוזרה (Go-Went-Gone), המון מילים נרדפות עם הבדלים דקים, והגייה שהיא סיוט מתמשך (חשבתם ש-ough ייתן לכם מנוח אחרי Enough? נסו Though, Through, Thorough, Thought. בהצלחה!). אז לא, זו לא סיבה מהותית.
שאלה 2: האם האנגלית יפה יותר משפות אחרות?
עניין של טעם לגמרי. יש אנשים שחושבים שצרפתית נשמעת יותר רומנטית, גרמנית יותר מדויקת, ואיטלקית יותר מוזיקלית. יופי הוא לא פקטור אובייקטיבי.
שאלה 3: האם לאנגלית יש יותר מילים?
יש בה המון מילים, בגלל ההיסטוריה שלה של קבלת מילים מנורמנית (צרפתית עתיקה), לטינית ויוונית. זה נותן לה אוצר מילים עצום וגמישות, אבל גם הופך את הלמידה למאתגרת יותר. זה יתרון, אבל לא הסיבה המרכזית.
שאלה 4: אז למה היא ניצחה?
בעיקר בגלל כוח. כוח צבאי, כלכלי, פוליטי ותרבותי. השפה פשוט רכבה על הגל של המעצמות שדיברו אותה, בתקופות קריטיות בהיסטוריה המודרנית.
שאלה 5: האם אנגלית תישאר השפה הבינלאומית לנצח?
היסטורית, אין שפה שנשארה השפה הדומיננטית לנצח. מעצמות עולות ויורדות, ומאזני הכוחות משתנים. ייתכן שבעתיד הרחוק, שפה אחרת (סינית? ספרדית? משהו אחר?) תאתגר את מעמדה, אבל כרגע, האנגלית חזקה מתמיד והחלפתה היא משימה כמעט בלתי אפשרית בטווח הנראה לעין, בעיקר בגלל המסה הקריטית העצומה של דובריה, התוכן שבה, והתשתיות הקיימות (חינוך, עסקים, מדע). וגם… כי כולנו כבר רגילים אליה.
שאלה 6: האם יש סכנה ששפות אחרות "ייכחדו" בגלל האנגלית?
זו שאלה מורכבת. האנגלית בהחלט מהווה לחץ אדיר על שפות קטנות יותר, במיוחד בתחומי המדע, העסקים והתרבות הצעירה. אנשים צעירים עשויים להעדיף לצרוך תוכן באנגלית ופחות בשפה המקומית. אבל שפות הן דבר עמיד, וקהילות רבות פועלות לשימור ופיתוח השפות שלהן. האנגלית היא יותר שפה "המשמשת בנוסף" (lingua franca) מאשר שפה "מחליפה" ברוב המקומות, למרות שההשפעה שלה קיימת.
שאלה 7: מה ההשפעה של האנגלית על העברית?
השפעה עצומה! אנחנו שואלים מילים כל הזמן (מדי שבוע נדמה לי שנכנסות כמה מילים חדשות כמו "פאנצ'ליין", "סטרטאפ", "בייקון" – אופס, דוגמה לא משהו), משתמשים בתחביר אנגלי לפעמים, ואפילו משפטים שלמים נשמעים כאילו תורגמו ישירות מאנגלית. זה חלק טבעי מהמפגש בין שפות, במיוחד כשאחת מהן כה דומיננטית, ויש לזה צדדים חיוביים (העשרת השפה) ושליליים (היטשטשות מאפיינים עבריים).
אז זהו זה? סוף הסיפור?
לא לגמרי. האנגלית ממשיכה להתפתח, והגרסאות השונות שלה (אנגלית בריטית, אמריקאית, אוסטרלית, הודית, ואפילו סינגפורית או ניגרית) הופכות יותר ויותר לגיטימיות ומשפיעות. גם דוברי האנגלית כשפה שנייה (ESL – English as a Second Language) הם היום הקבוצה הגדולה ביותר של דוברי אנגלית בעולם, ומספרם עולה על מספר דוברי האנגלית כשפת אם!
זה אומר שהאנגלית היא כבר לא רק "השפה של האנגלים" או "השפה של האמריקאים". היא שפה גלובלית באמת, ששייכת לכולם (ולאף אחד במיוחד). היא מתפשטת, משתנה, וממשיכה להיות כלי התקשורת הראשי של הכפר הגלובלי.
נקודות למחשבה לסיכום:
- השפות החזקות בעולם הן לרוב השפות של המעצמות החזקות.
- התפשטות שפה מונעת לא רק מכוח צבאי או פוליטי, אלא גם מכוח כלכלי ותרבותי (ראו ארה"ב).
- טכנולוגיה (במיוחד האינטרנט) יכולה להאיץ דרמטית את תהליך ההתפשטות של שפה שכבר דומיננטית.
- יש יתרונות ברורים לשפה בינלאומית משותפת (מדע, עסקים, תקשורת), אבל גם אתגרים (השפעה על שפות קטנות יותר).
אז בפעם הבאה שאתם כותבים מייל באנגלית, קוראים מאמר מדעי, או צופים בסדרה מחו"ל בלי דיבוב, תזכרו שאתם חלק מסיפור היסטורי אדיר של שפה אחת שיצאה למסע מטורף וכבשה את העולם. זה לא קרה בטעות, וזה לא רק בגלל שהיא "קלה" או "יפה". זה קרה כי היא הייתה במקום הנכון, בזמן הנכון, ודיברה את השפה של הכוח בכל פעם מחדש. וזה, רבותיי וגבירותיי, שיעור ששווה לזכור, לא רק על שפות, אלא על העולם בכלל.