אז אתה חייל בשטח. סבבה. לפעמים צריך לדבר עם אנשים. ולא תמיד הם ידברו עברית. או אנגלית. כאן נכנסת הערבית לתמונה. לא, אתה לא צריך להיות פרופסור לשפות המזרח התיכון. אבל כמה משפטים בסיסיים? זה יכול לעשות הבדל ענק. זה יכול למנוע אי הבנות. זה יכול להציל חיים. וכן, זה גם יכול להיות קצת פחות מביך לכולם. המדריך הזה ייתן לכם כלים פרקטיים. נתמקד במה שחשוב באמת. גם בערבית הספרותית, שרואים בשלטים. ובעיקר בערבית המדוברת. ספציפית הניב הלבנטיני/פלסטיני. זה מה שרוב הסיכויים שתשמעו ותצטרכו. אז קחו נשימה, תתחילו לגלגל על הלשון. יאללה, מתחילים!
ספרותית מול מדוברת: מה הסיפור?
חשוב להבין שיש שתי "גרסאות" עיקריות לערבית שרלוונטיות לכם. כמו שיש עברית של נאום בכנסת ועברית של שיחה בסופר. אז ככה:
ערבית ספרותית (الفصحى – אל-פֻסְחָא)
זאת הערבית ה"רשמית". השפה של הקוראן, החדשות בטלוויזיה, הספרים, והכי חשוב לכם אולי – שלטים רשמיים או מסמכים. היא די אחידה בכל העולם הערבי. כמעט אף אחד לא מדבר אותה ביום-יום ברחוב, אבל כולם לומדים אותה בבית הספר ומבינים אותה פחות או יותר.
מתי תיתקלו בה? בעיקר בקריאת שלטים, כרוזים רשמיים, אולי תעודות זהות (לצד פרטים באנגלית או עברית לפעמים). לא ממש בשיחה פנים אל פנים.
ערבית מדוברת (العامية – אל-עַאמִّיָה)
פה הסיפור נהיה מעניין (ומסובך). זאת הערבית האמיתית של הרחוב, של הבית, של השוק. הבעיה? היא משתנה ממדינה למדינה, ואפילו מאזור לאזור. אנחנו נתמקד במה שנקרא ערבית לבנטינית או שאמית (نسبة إلى بلاد الشام – ביחס לארצות א-שאם, כלומר סוריה, לבנון, ירדן והאזור הפלסטיני). זה הניב הרלוונטי ביותר לחיילים בישראל ובסביבתה.
זה מה שחשוב לכם! כשאתם צריכים לשאול שאלה, לתת הוראה, או להבין מה מישהו אומר לכם ברחוב או במחסום – זאת השפה.
דוגמה להבדל? המילה "איפה?". בספרותית זה أَيْنَ؟ (אַיְנַא?). בערבית מדוברת פלסטינית/לבנטינית, תשמעו בדרך כלל وين؟ (וֵין?). הרבה יותר קצר וקליל, נכון?
מתחילים בקטנה: ברכות ונימוסים
גם במצבים מתוחים, קצת נימוס בסיסי יכול לפעמים לשבור את הקרח או לפחות למנוע הסלמה. זה מראה כבוד מינימלי, וזה תמיד טוב.
שלום ולהתראות
- שלום (כללי):
- ספרותית/רשמי: السلام عليكم (אַ-סַّלַאםֻ עַלַיְכֻּם) – משמעות: השלום עליכם. התשובה המסורתית היא وعليكم السلام (וַ-עַלַיְכֻּםֻ א-סַّלַאם) – ועליכם השלום.
- מדוברת (נפוץ מאוד): مرحبا (מַרְחַבַּא) או أهلين (אַהְלֵין). התשובה ל"מרחבא" היא לרוב مرحبتين (מַרְחַבְּתֵין – פעמיים שלום) או أهلين فيك (אַהְלֵין פִיכּ – ברוך הבא בך).
- בוקר טוב: صباح الخير (צַבַּאח אִלְחֵ'יר). תשובה: صباح النور (צַבַּאח אִ(ל)נّוּר – בוקר אור).
- ערב טוב: مساء الخير (מַסַאא אִלְחֵ'יר). תשובה: مساء النور (מַסַאא אִ(ל)נّוּר – ערב אור).
- להתראות:
- ספרותית/כללי: مع السلامة (מַעַ א-סַّלַאמַה – עם השלום/בשלום).
- מדוברת (מאוד נפוץ): باي (בַּאי) – כן, כמו באנגלית! או يلا باي (יַאלְלַא בַּאי).
- אפשר גם: بشوفك (בְּשוּפַכּ – אראה אותך).
טיפ קטן: אפילו אם המצב מתוח, לפתוח ב"מרחבא" שקט יכול לפעמים להרגיע טיפה את האווירה. לא תמיד, אבל שווה לנסות.
תודה ובבקשה
- תודה:
- כללי (ספרותית ומדוברת): شكراً (שֻכְּרַן). פשוט וקליט.
- מדוברת (יותר אישי): يسلمو إيديك (יִסְלַמוּ אִידֵיכּ – יבורכו/יתברכו ידיך). זאת מחמאה יפה כשמישהו נותן לך משהו או עוזר.
- בבקשה (כשמבקשים משהו):
- כללי/ספרותית: من فضلك (מִן פַדְלַכַּ – אם אפשר/בחסדך).
- מדוברת (נפוץ מאוד): لو سمحت (לַוּ סַמַחְת – אם הרשית/אם תרשה). אפשר גם لو سمحتي (לַוּ סַמַחְתִי) כשפונים לאישה.
- בבקשה (כתשובה ל"תודה"):
- כללי: عفواً (עַפְוַן).
- מדוברת (נפוץ): أهلا وسهلا (אַהְלַן וַסַהְלַן) או פשוט أهلين (אַהְלֵין).
כן / לא / סליחה
- כן:
- ספרותית: نعم (נַעַם).
- מדוברת (הרבה יותר נפוץ): آه (אַה) או آيوا (אַיְוַה).
- לא:
- ספרותית ומדוברת: لا (לַא). פשוט וברור.
- סליחה / מצטער:
- כללי: آسف (אַ֫אסֶף) לגבר, آسفة (אַ֫אסְפֵה) לאישה.
- לפני שאלה או בקשה (כמו Excuse me): عفواً (עַפְוַן) או لو سمحت (לַוּ סַמַחְת).
שאלות חיוניות: מה שצריך לדעת
לשאול את השאלות הנכונות זה חצי מהעבודה. הנה כמה בסיסיות:
שאלות זיהוי ומידע
- מה שמך?
- מדוברת: شو اسمك؟ (שוּ אִסְמַכּ?) לגבר, شو اسمِك؟ (שוּ אִסְמֵכּ?) לאישה.
- ספרותית: ما اسمك؟ (מַא אִסְמֻכַּ/כִּ?) – פחות נפוץ בשיחה רגילה.
- מאיפה אתה?
- מדוברת: من وين إنتَ؟ (מִן וֵין אִנְתַ?) לגבר, من وين إنتِ؟ (מִן וֵין אִנְתִ?) לאישה.
- אתה מדבר עברית/אנגלית?
- מדוברת: بتحكي عبري؟ (בְּתִחְכִּי עִבְּרִי?) / بتحكي انجليزي؟ (בְּתִחְכִּי אִנְגְלִיזִי?). (אותה צורה לגבר ולאישה בניב הזה).
- מה זה?
- מדוברת: شو هادا؟ (שוּ הַאדַא?) או شو هاي؟ (שוּ הַאי?) (תלוי אם ה"זה" הוא זכר או נקבה בערבית).
שאלות מיקום וזמן
- איפה…?
- מדוברת: وين…؟ (וֵין…?)
- הדרך: وين الطريق؟ (וֵין א-טַّרִיק?)
- הבית: وين البيت؟ (וֵין אִלְבֵּית?)
- הכפר: وين القرية؟ (וֵין אִלְקַרְיֵה?)
- הוא/היא: وينو؟ (וֵינוֹ? – איפה הוא?) / وينها؟ (וֵינְהַא? – איפה היא?)
- מדוברת: وين…؟ (וֵין…?)
- מתי?
- מדוברת: إيمتى؟ (אֵימְתַא?)
- למה?
- מדוברת: ليش؟ (לֵיש?)
- מי?
- מדוברת: مين؟ (מִין?)
- איך?
- מדוברת: كيف؟ (כִּיף?)
- לדוגמה, "איך קוראים לך?" זה בעצם "מה שמך?" (ראה למעלה).
- "מה שלומך?": كيف حالك؟ (כִּיף חַאלַכּ?) לגבר, كيف حالِك؟ (כִּיף חַאלֵכּ?) לאישה. תשובה נפוצה: الحمد لله (אִלְחַמְדֻלִלַّה – השבח לאל), تمام (תַמַאם – בסדר גמור), منيح (מְנִיח – טוב).
- מדוברת: كيف؟ (כִּיף?)
הוראות ופקודות: כשצריך להיות ברור (וחשוב!)
זה אולי החלק הכי קריטי לחייל. חשוב לתת הוראות ברורות, תקיפות כשצריך, אבל בלי צעקות מיותרות אם אפשר. הנה כמה פקודות נפוצות בערבית מדוברת לבנטינית:
- עצור!
- وقف! (וַקֵّף!) – לגבר יחיד / כללי.
- وقفي! (וַקְّפִי!) – לאישה יחידה.
- وقفوا! (וַקְّפוּ!) – לרבים.
- אפשר גם ستوب! (סְטוֹפּ!) – מילה בינלאומית שמבינים כמעט כולם.
- חכה! / רגע!
- استنى! (אִסְתַנַّא!) – לגבר.
- استني! (אִסְתַנִّי!) – לאישה.
- استنوا! (אִסְתַנّוּ!) – לרבים.
- אפשר גם لحظة! (לַחְטַ'ה! – רגע!) או شوي! (שְוַי! – קצת/מעט!).
- בוא הנה!
- تعال! (תַעַאל!) – לגבר.
- تعالي! (תַעַאלִי!) – לאישה.
- تعالوا! (תַעַאלוּ!) – לרבים.
- לך! / לך מפה!
- روح! (רוּח!) – לגבר.
- روحي! (רוּחִי!) – לאישה.
- روحوا! (רוּחוּ!) – לרבים.
- להדגשה "לך מפה": روح من هون! (רוּח מִן הוֹן!).
- תראה לי תעודת זהות.
- فرجيني الهوية. (פַרְגִ'ינִי אִלְהַוִיֵّה.) (פונה ליחיד/ה).
- אפשר גם: وين الهوية؟ (וֵין אִלְהַוִיֵّה? – איפה התעודה?).
- המילה לתעודת זהות היא هوية (הַוִיֵّה), לפעמים שומעים גם بطاقة (בִּטַאקַה – כרטיס).
- ידיים למעלה!
- إيديك لفوق! (אִידֵיכּ לַפוֹק!) – ליחיד (פונה לידיים שלך).
- إيديكم لفوق! (אִידֵיכֻם לַפוֹק!) – לרבים.
- אל תזוז!
- ما تتحرك! (מַא תִתְחַרַّכּ!) – לגבר.
- ما تتحركي! (מַא תִתְחַרַّכִּי!) – לאישה.
- ما تتحركوا! (מַא תִתְחַרַّכּוּ!) – לרבים.
- תרגע / שתוק.
- إهدأ! (אִהְדַא!) – לגבר. إهدئي! (אִהְדַאִי!) לאישה. إهدأوا! (אִהְדַאוּ!) לרבים. (תרגע).
- أسكت! (אֻסְכֻּת!) – לגבר. أسكتي! (אֻסְכֻּתִי!) לאישה. أسكتوا! (אֻסְכֻּתוּ!) לרבים. (שתוק). – זהירות: זה נשמע מאוד לא מנומס ותוקפני. להשתמש רק במידת הצורך.
- פתח / סגור.
- פתח: إفتح! (אִפְתַח!) לגבר, إفتحي! (אִפְתַחִי!) לאישה, إفتحوا! (אִפְתַחוּ!) לרבים.
- לדוגמה: إفتح الباب! (אִפְתַח אִלְבַּאבּ! – פתח את הדלת!). إفتح الشنتة! (אִפְתַח א-שַّנְתֵה! – פתח את התיק!).
- סגור: سكر! (סַכֵּّר!) לגבר, سكري! (סַכְּّרִי!) לאישה, سكروا! (סַכְּّרוּ!) לרבים.
- לדוגמה: سكر الشباك! (סַכֵּّר א-שֻّבַּّאכּ! – סגור את החלון!).
- פתח: إفتح! (אִפְתַח!) לגבר, إفتحي! (אִפְתַחִי!) לאישה, إفتحوا! (אִפְתַחוּ!) לרבים.
דגש חשוב: הטון שלכם קובע המון. אותה מילה יכולה להישמע כבקשה או כפקודה אגרסיבית. שימו לב איך אתם אומרים את הדברים.
להבין את הצד השני: תשובות נפוצות
אוקיי, שאלתם או נתתם הוראה. מה יכולים לענות לכם? הנה כמה תשובות בסיסיות שכדאי להכיר:
- אני לא יודע.
- מדוברת: ما بعرف (מַא בַּעְרֶף) או بعرفش (בַּעְרֶפְש).
- אני לא מבין.
- מדוברת: مش فاهم (מִש פַאהֶם) לגבר, مش فاهمة (מִש פַאהְמֵה) לאישה.
- בסדר / אוקיי.
- מדוברת: تمام (תַמַאם), ماشي (מַאשִי), طيب (טַיֵّבּ). כולם די נפוצים ומשמעותם דומה.
- כן / לא (תזכורת).
- כן: آه (אַה) / آيوا (אַיְוַה).
- לא: لا (לַא).
- אולי.
- מדוברת: يمكن (יִמְכֶּן) או بجوز (בִּג'וּז).
- רגע / שנייה.
- מדוברת: لحظة (לַחְטַ'ה), شوي (שְוַי), ثانية (תַ'אנְיֵה – שנייה).
מספרים: כי לספור זה חשוב
לפעמים צריך לשאול "כמה אנשים?", "בן כמה אתה?", או להבין מספר בית. המספרים הבסיסיים די דומים בין הספרותית למדוברת (עם שינויי הגייה קלים).
- واحد (וַאחַד)
- إثنين (אִתְנֵין) או تين (תֵין) במדוברת
- ثلاثة (תַלַאתֵה)
- أربعة (אַרְבַּעַה)
- خمسة (חַ'מְסֵה)
- ستة (סִתֵّה)
- سبعة (סַבְּעַה)
- ثمانية (תַמַאנְיֵה)
- تسعة (תִסְעַה)
- عشرة (עַשַרַה)
טיפ: שימו לב שההגייה של ה-ث (ת') וה-ذ (ד') הספרותיות הופכת לרוב ל-ת/ס ול-ד/ז במדוברת. למשל, ثلاثة (תַ'לַאתַ'ה) נהגה תַלַאתֵה. ثمانية (תַ'מַאנִיַה) נהגה תַמַאנְיֵה.
אוצר מילים בסיסי: דברים שרואים בשטח
כמה שמות עצם שימושיים שכדאי להכיר. נציין את הצורה המדוברת הנפוצה:
- גבר: زلمة (זַלַמֵה) או رجل (רַגֻ'ל – יותר ספרותי)
- אישה: مرة (מַרַה) או إمرأة (אִמְרַאַה – יותר ספרותי)
- ילד/ה: ولد (וַלַד – בן), بنت (בִּנְת – בת), أولاد (אַוּלַאד – ילדים)
- בית: بيت (בֵּית), دار (דַאר)
- מכונית: سيارة (סַיַّארַה)
- דרך/כביש: طريق (טַרִיק)
- נשק: سلاح (סְלַאח)
- תעודת זהות: هوية (הַוִיֵّה), بطاقة (בִּטַאקַה)
- מים: ميّ (מַיְי) או ماء (מַאא – ספרותי)
- אוכל: أكل (אַכְּל)
- רופא / עזרה: دكتور (דֻכְּתוֹר), مساعدة (מֻסַאעַדֵה – עזרה)
- חייל: جندي (גֻ'נְדִי), عسكري (עַסְכַּרִי)
- שוטר: شرطي (שֻרְטִי)
דברים קטנים שעושים הבדל גדול: תרבות וטיפים
תקשורת זה לא רק מילים. זה גם איך אומרים, מתי אומרים, ולמי אומרים.
- טון דיבור: כבר אמרנו, אבל נחזור – הטון שלכם קריטי. תקיפות כן, השפלה לא. כבוד מינימלי יכול למנוع בעיות.
- פנייה לגבר/אישה/רבים: שימו לב להבדלים בנטיות (למשל, אִנְתַ לגבר, אִנְתִ לאישה, אִנְתוּ לרבים). זה מראה שאתם יודעים קצת יותר.
- סבלנות: לפעמים אנשים לחוצים, מפוחדים או לא מבינים. קצת סבלנות (כשהמצב מאפשר) יכולה לעזור.
- להימנע מאי הבנות: אם לא בטוחים שהבינו אתכם, נסו לנסח מחדש או להשתמש במילים פשוטות יותר. אל תניחו שהבינו.
- שימוש ב"בבקשה" ו"תודה": אפילו בפקודות, אם המצב מאפשר, "לו סמחת" (בבקשה) לפני הבקשה ו"שוכרן" (תודה) אחרי שביצעו אותה, יכולים לשנות את הדינמיקה (לא תמיד, אבל לפעמים).
חיבור הנקודות: תרחישים לדוגמה
בואו נראה איך זה עובד במצבים פשוטים:
תרחיש 1: מחסום רכוב
אתה: وقف! (וַקֵّף!) (לרכב המתקרב)
אתה (לנהג): مرحبا. فرجيني الهوية لو سمحت. (מַרְחַבַּא. פַרְגִ'ינִי אִלְהַוִיֵّה לַוּ סַמַחְת.) (שלום. תראה לי תעודת זהות בבקשה.)
הנהג מושיט תעודה.
אתה (אחרי הבדיקה, אם הכל תקין): شكراً. روح. (שֻכְּרַן. רוּח.) (תודה. סע.)
תרחיש 2: שאלה לאדם ברחוב (נדיר לחייל, אבל להמחשה)
אתה: لو سمحت. (לַוּ סַמַחְת.) (סליחה אדוני.)
האדם: آه؟ (אַה? – כן?)
אתה: وين بيت أبو חסן؟ (וֵין בֵּית אַבּוּ חַסַן?) (איפה הבית של אבו חסן?)
האדם: امشي دغري وبعدين شمال. (אִמְשִי דֻעְ'רִי וּבַּעְדֵין שְמַאל.) (לך ישר ואז שמאלה.)
אתה: شكراً. (שֻכְּרַן.)
תרחיש 3: בקשה פשוטה במחסום הולכי רגל
אתה (לאדם שמחכה): إفتح الشنتة لو سمحت. (אִפְתַח א-שַّנְתֵה לַוּ סַמַחְת.) (פתח את התיק בבקשה.)
האדם פותח.
אתה (אם רוצה שיחכה): استنى شوي. (אִסְתַנַّא שְוַי.) (חכה קצת.)
אתה (אם סיים): تمام، شكراً. (תַמַאם, שֻכְּרַן.) (בסדר, תודה.)
סיכום: לא צריך להיות שייקספיר בערבית
המטרה היא לא לדקלם שירה ערבית קלאסית. המטרה היא תקשורת בסיסית ויעילה במצבים שדורשים את זה. הכרת כמה מילים ומשפטים חיוניים בערבית מדוברת, בעיקר בניב הלבנטיני/פלסטיני, יכולה להיות כלי חשוב בארגז הכלים שלכם כחיילים. זה יכול לשפר את הביטחון שלכם, להפחית חיכוכים מיותרים, ובמקרים מסוימים – אפילו להציל חיים. תרגול קצר של המילים והמשפטים האלה, והקשבה לסביבה שלכם, יעשו הבדל גדול. בהצלחה! או כמו שאומרים בערבית… بالنجاح! (בִּ(אל)נַّגַ'אח!).