В – הסודות שלא ידעתם על האות המסתורית ביותר בשפה הרוסית!

רגע לפני שאתם בורחים בבהלה רק כי אמרתי 'רוסית', תעצרו שנייה. נכון, הקירילית יכולה להיראות קצת מפחידה ממבט ראשון, כמו מבוך סבוך של סימנים מוזרים. אבל האמת? בטח כבר פגשתם חלק מהאותיות שלה בחיים, אולי אפילו בלי לשים לב.

ויש אחת ספציפית. כזאת שנראית תמימה לגמרי, כמעט כמו האות ב' העברית שלנו, או B הלטינית שאתם מכירים מכל מקום. קוראים לה В, או בשמה המלא: וֶה. וֶה עם דגש בצד, כזה שממש מרגיש כמו הבית החם של השפה הרוסית. אבל אל תתנו לה להטעות אתכם.

מאחורי החזות העגולה והנעימה שלה, מסתתרים כמה סודות קטנים. פעם היא נשמעת ככה, ורגע אחר כך בכלל אחרת. לפעמים היא סתם אות רגילה, ולפעמים היא מילה שלמה בפני עצמה, כזאת שפותחת עולם שלם של משמעויות – תלוי רק באיזו זווית מסתכלים עליה.

אז אם תמיד הסתקרנתם לדעת מה קורה מתחת לפני השטח של השפות, או שאתם פשוט רוצים להבין למה לפעמים אומרים В ובלי שום סיבה פתאום שומעים Ф, אתם בדיוק במקום הנכון. בואו נצלול יחד לעולם המרתק של האות הכי ישראלית ברוסית (רמז: היא גם האות הראשונה בשם של העיר הכי מפורסמת בארץ הזאת).

הבטחה שלי: אחרי המאמר הזה, ה-В כבר לא תהיה סתם עוד אות. היא תהיה חברה. כזאת שתבינו את כל הגחמות שלה, הקטנות והגדולות. מוכנים?

האות В ברוסית: למה היא פחות משעממת ממה שנדמה לכם?

אז מה זה בכלל ה-В הזה? סיפור אהבה קירילי

בואו נתחיל מהבסיס. האות В נראית בדיוק כמו האות הלטינית B, אבל בטח כבר הבנתם שדברים לא כל כך פשוטים בקירילית. בעוד שה-B הלטינית היא צליל 'בּ' (סותם שפתי קולי), ה-В הרוסית היא צליל 'וְ' (חוכך שפתי-שיני קולי). כן, כן, בדיוק כמו האות ו' העברית שלנו, רק קצת יותר… נחוש.

תחשבו על המילה העברית 'וְרד'. או על המילה האנגלית 'Very'. זה בדיוק הצליל. פשוט, נכון? אז זהו, שלא תמיד.

ה-В היא אות קולית, כלומר, בעת הגיית הצליל הווטרינר שלכם (סליחה, מיתרי הקול) רוטטים. שימו יד על הגרון ותגידו 'וווווו'. הרגשתם את הרטט? מעולה. עכשיו תגידו 'פפפפפ'. הרגשתם משהו אחר? זה ההבדל בין אות קולית לאות אטומה. וההבדל הזה הולך להיות קריטי בהמשך.

צורת האות היא כאמור В גדולה ו-в קטנה. קל לזכור, נכון? יאללה, בואו נמשיך.

3 מצבים קלאסיים שבהם В משנה פנים (ולא, זה לא בגלל מצב רוח רע)

אמרתי שהיא לא תמיד פשוטה? אמרתי. והנה הסיבה העיקרית. ל-В הרוסית יש הרגל מעצבן (או מרתק, תלוי כמה אתם אוהבים דרמות לשוניות) לשנות את הצליל שלה בהתאם לסביבה שבה היא נמצאת. כמו זיקית קטנה וקולנית.

1. ה-В התמימה: כשהיא באה מוקדם בבוקר (ובדרך כלל מול תנועה או עיצור קולי)

זה המצב הכי רגיל שלה. כשה-В מגיעה בתחילת מילה, או כשיש אחריה תנועה (а, о, у, э, ы, я, ё, ю, е, и) או עיצור קולי (б, г, д, ж, з, л, м, н, р, й), היא תשמע בדיוק כמו שהיא אמורה להישמע: 'וְ'.

• вода́ (וַדָה) – מים

• ва́жно (וָאזְ'נוֹ) – חשוב

• вот (ווֹט) – הנה

• два (דְוָה) – שתיים

• зво́нить (זְווֹנִיטְ') – לצלצל

פשוט, נכון? ה-В מתנהגת יפה, כמו שציפינו ממנה. אבל רגע, אל תתרגלו.

2. ה-В המתחפשת: כשהיא מרגישה בודדה בסוף מילה (או מול עיצור אטום)

ופה מתחיל הכיף האמיתי. האות В שייכת למשפחה של אותיות קוליות שיש להן "אחים" אטומים תואמים. ה-В (וְ) היא האחות הקולית של ה-Ф (פְ). בדיוק כמו שד (דְ) ו-ת (תְ) ז' (זְ') ו-ש (שְ) וכו'.

ובדיוק כמו שבשפות אחרות (כן כן, אפילו קצת אצלנו בברלינצקי ברחוב דיזינגוף), אותיות קוליות נוטות להפוך לאטומות כשהן מגיעות בסוף מילה או כשהן באות לפני עיצור אטום, גם ברוסית זה קורה. וה-В? היא הראשונה בתור.

אז במקום להישמע 'וְ', היא פתאום נשמעת כמו 'פְ'. כמו Ф.

• гото́в (גַטוֹף) – מוכן (כן, שמעתם טוב, הסוף הוא 'ף' ולא 'ו')

• любо́вь (לְיוּבּוֹף) – אהבה (שוב, 'ף' בסוף! רומנטיקה ברוסית נשמעת כמו פלוץ קטן? כנראה)

• о́стров (אוֹסְטְרוֹף) – אי (עוד 'ף' בסוף)

ועכשיו, כשהיא פוגשת עיצור אטום (פ, פ', ק, ק', ס, ש, ט, ט', צ, צ', ח, פ'):

• вторник (פְטוֹרְנִיק) – יום שלישי (שימו לב! В + т = פְט)

• Встре́ча (פְסְטְרֶצָ'ה) – פגישה (В + с = פְס)

קלטתם את הקטע? ה-В נהיית פתאום פלפלית והופכת ל-Ф. זה קורה אוטומטית במוח של דוברי רוסית, ועכשיו גם במוח שלכם (אחרי שקראתם את זה, כמובן). זה קריטי להגייה נכונה, אחרת אתם עלולים להגיד 'גַטוֹוְ' במקום 'גַטוֹף' וזה פשוט נשמע… מוזר. כמו ישראלי שמנסה לדבר רוסית. אה, רגע…

3. ה-В ה"רדומה": כשהיא ליד אותיות מסוימות שמעלימות אותה

לפעמים, במקרים נדירים יותר, ה-В פשוט… נעלמת. היא לא משנה צליל, היא פשוט לא נשמעת. זה קורה בדרך כלל בצירופים מסוימים של עיצורים.

• בצירוף вств בתוך מילים מסוימות: чу́вство (צ'וּסְטְווֹ) – רגש. שימו לב ששומעים 'סְטְווֹ' ולא 'סְטְוְוְוֹ'. ה-В הראשונה פשוט נעלמה.

• בצירוף вств במילה здравствуй(те) (זְדְרָאסְטְווּי(טֶה)) – שלום. שוב, ה-В הראשונה נעלמת.

• ולפעמים גם בצירוף вств בסוף מילים: чу́вств (צ'וּסְטְף) – של רגשות (יחסת שייכות רבים). ה-В הראשונה נעלמת, וה-В האחרונה בסוף המילה הופכת ל-Ф, כי היא בסוף מילה. חיים מסובכים.

מזל שזה לא קורה הרבה, נכון? אבל ככה זה עם שפות, תמיד יש הפתעות קטנות שגורמות לנו להרגיש שאנחנו אף פעם לא באמת יודעים הכל. וזה היופי.

ה-В שהיא מילה: למה היא קובעת הכל (ובעיקר את היחסה)?

מעבר להיותה אות רגילה, ה-В היא גם מילה קטנה בפני עצמה. מילת יחס. וברוסית, מילות יחס הן עניין רציני. הן קובעות איזה "יחסה" (מקרה דקדוקי) יבוא אחרי שם העצם. ול-В יש שתי אפשרויות עיקריות, תלוי לאן הולכים או איפה נמצאים.

В + יחסת נושא (Именительный падеж)? לא קיים.

В + יחסת מושא ישיר (Винительный падеж) – כשהולכים לאן שהוא

כשה-В מופיעה לפני שם עצם ביחסת מושא ישיר (המקרה שבו עונים על השאלה "לאן?" куда?), היא מתרגמת בדרך כלל ל"אל" או "לתוך". זה כשהכיוון הוא פנימה, או למקום סגור, או למדינה/עיר גדולה.

• идти́ в магази́н (אִיטִי וְו מַגַזִין) – ללכת לחנות (הכניסה לחנות)

• е́хать в Изра́иль (יֶחַטְ וְו אִיזְרָאִילְ') – לנסוע לישראל (מדינה)

• лете́ть в Мо́скву (לִיטֶטְ' וְו מוֹסְקְווּ) – לטוס למוסקבה (עיר גדולה)

• зайти́ в до́м (זַאִיטִי וְו דוֹם) – להיכנס לבית (לתוך הבית)

שימו לב שה-В כאן שומרת על הצליל שלה ('וְ') כי בדרך כלל אחריה תבוא תנועה או עיצור קולי. אבל מה אם אחריה באה מילה שמתחילה באות אטומה? לדוגמה, המילה 'факс' (פקס). אם נגיד 'в факс', זה ישמע 'פְפַקְס'. קצת מצחיק, אבל נכון דקדוקית.

В + יחסת יחס (Предложный падеж) – כשהנמצאים איפה שהוא

זו היחסה ה"שלנו", היחסה השישית ברוסית, שמגיעה תמיד (טוב, כמעט תמיד) אחרי מילת יחס. כשה-В מופיעה לפני שם עצם ביחסת יחס (המקרה שבו עונים על השאלה "איפה?" где?), היא מתרגמת בדרך כלל ל"ב-" או "בתוך". זה כשהמקום הוא סגור, או מדינה/עיר גדולה.

• быть в магази́не (בִּיטְ' וְו מַגַזִינֶה) – להיות בחנות

• жить в Изра́иле (ז'ִיטְ' וְו אִיזְרָאִילֶה) – לחיות בישראל

• находи́ться в Мо́скве (נַאחַדִיטְסְיַה וְו מוֹסְקְבֶה) – להימצא במוסקבה

• сиде́ть в до́ме (סִידֶטְ' וְו דוֹמֶה) – לשבת בבית

איך נדע אם להשתמש ב-В עם ויניטילני או פרדלוז'ני? פשוט מאוד: תשאלו את השאלה הנכונה. לאן? (куда?) => ויניטילני. איפה? (где?) => פרדלוז'ני. קלי קלות. כמעט. יש גם את На שקצת מבלבלת את העניינים, אבל זה כבר סיפור אחר. בשביל В, זכרו: פנימה / במקום סגור / עיר גדולה / מדינה = В.

ומה עם הצליל של ה-В במקרה הזה? בדרך כלל, כשהיא באה לפני שם עצם, היא תשמור על הצליל 'וְ'. אבל אם שם העצם מתחיל באות אטומה, כמו 'шко́ла' (שְקוֹלָה) – בית ספר. נגיד 'в шко́ле' (בְּשְקוֹלֶה) – בבית ספר. ה-В פה נטמעה בצליל הבא, או נשמעת כמו הכנה לצליל האטום. זה קצת מורכב, אבל חשוב לשמוע איך דוברי רוסית אומרים את זה ולחקות אותם.

В בביטויים ופתגמים: איפה היא קופצת עלינו בהפתעה?

ה-В מופיעה בהמון ביטויים רוסיים, לפעמים במשמעויות שכבר התרחקנו מהן קצת. הנה כמה דוגמאות קטנות:

• Во весь го́лос (וְוַה וֶסְ' גוֹלוֹס) – בכל הכוח (של הקול). כמו לשיר בקולי קולות.

• В конце́ концов (וְו קַנְצֶה קַנְצוֹף) – בסופו של דבר. ביטוי שימושי ביותר.

• В двух слова́х (וְו דְווּךְ סְלַווָאךְ) – בשתי מילים. כשרוצים לקצר.

בביטויים האלה, ה-В פשוט חלק מהנוסחה. אל תנסו לנתח יותר מדי, פשוט קבלו אותה כמו שהיא.

עובדות קטנות ומעניינות על ה-В שלא תמצאו בכל מקום (ואם כן, סימן שקראו את זה)

• ה-В היא האות השישית באלפבית הקירילי. סתם שתדעו.

• היא נגזרה מהאות בטא היוונית (Β, β). כן, יש קשר בין קירילית ליוונית. מפתיע, הא?

• בעברית, ה-В הרוסית הכי קרובה לצליל ו'. לכן לרוב מתעתקים אותה כ-ו'. כמו וולגוגרד (Волгогра́д).

שאלות ותשובות שוברות שוויון על ה-В

בואו נעשה סדר בכמה דברים חשובים, שלא תצאו מכאן עם שאלות פתוחות (כי הבטחתי שלא תצטרכו לחזור לגוגל, זוכרים?).

ש: אז למה ה-В לפעמים נשמעת כמו Ф?

ת: זו תופעה שנקראת "התאמת קוליות" או "התאמת אטימות" (assimilation). כשה-В (שהיא קולית) נמצאת ליד עיצור אטום (כמו С, Т, К, П, Ф, Ш וכו') או בסוף מילה (שם הסביבה היא "אטומה"), היא "מתקשרת" עם הסביבה והופכת גם היא לאטומה. ה"אח" האטום של В הוא Ф, ולכן היא נשמעת כמו Ф.

ש: איך יודעים אם В היא מילת יחס או חלק ממילה רגילה?

ת: פשוט מאוד: אם ה-В עומדת בפני עצמה ויש אחריה רווח ואז מילה נוספת, זו מילת יחס. אם ה-В מחוברת לשאר האותיות בלי רווח, היא חלק מהמילה.

ש: האם יש מילים שמתחילות ב-В אבל נשמעות כאילו הן מתחילות ב-Ф?

ת: כן, במילים שבהן ה-В היא האות הראשונה, ואחריה מגיע ישר עיצור אטום. לדוגמה: вторник (יום שלישי) נשמע כמו 'פְטוֹרְנִיק'. всё (הכל) נשמע כמו 'פְסְיוֹ'. זה קורה כי ה-В באה לפני עיצור אטום (Т, С). החוק עובד גם בתחילת מילה!

ש: יש עוד אותיות קיריליות שמשנות את הצליל שלהן ככה?

ת: בהחלט! כל האותיות הקוליות שיש להן מקבילה אטומה נוטות לעשות את זה. לדוגמה, ד (Д) יכולה להישמע כמו ט (Т) בסוף מילה (го́род – גוֹרַט – עיר), או ג (Г) שיכולה להישמע כמו ק (К) בסוף מילה (друг – דְרוּק – חבר). זו תופעה רחבה יותר, וה-В היא רק דוגמה בולטת.

ש: האם В עם ויניטילני וВ עם פרדלוז'ני תמיד קשורות למקומות?

ת: בעיקר כן, כשמדובר ב-В כמילת יחס שמציינת כניסה למקום (ויניטילני) או הימצאות במקום (פרדלוז'ני). אבל לכל יחסה יש שימושים נוספים. יחסת ויניטילני משמשת גם למושא ישיר (ראיתי את הכלב – я ви́дел соба́ку), ויחסת פרדלוז'ני משמשת גם אחרי מילות יחס אחרות (על – о, בערך – при, אחרי – по) ולנושאים של דיבור/מחשבה. אבל כשמדובר ב-В כמילת יחס בפני עצמה, זה בדרך כלל קשור למקום.

ש: האם ה-В שישראלים משתמשים בה כשהם מדברים רוסית שונה מה-В ה"אמיתית"?

ת: בדרך כלל כן. ישראלים נוטים להשתמש בצליל 'בּ' (כמו B באנגלית או ב' דגושה בעברית) במקום בצליל 'וְ' (כמו V באנגלית או ו' בעברית). במקום להגיד 'וַדָה' (מים), הם יגידו 'בַּדָה'. במקום להגיד 'ווֹט' (הנה), הם יגידו 'בּוֹט'. זו טעות נפוצה שנובעת מהרגלי ההגייה בעברית. כדי להישמע כמו דוברי רוסית, חשוב לזכור שה-В הרוסית היא 'וְ'.

לסיכום: В היא לא סתם עוד אות באלפבית

אז הנה זה. האות В. מה שנראה בהתחלה כמו עוד B תמימה ומשעממת, התגלה כזיקית לשונית קטנה עם אישיות מורכבת למדי. היא משנה את הצליל שלה בהתאם לחברים שלה בסביבה, ויכולה להיות מילה שלמה בפני עצמה שקובעת את גורל שמות העצם אחריה.

הבנה לעומק של האות В, מתי היא נשמעת 'וְ' ומתי 'פְ', ומתי היא בכלל לא נשמעת, היא צעד משמעותי בהגייה רוסית נכונה ושוטפת יותר. וזה לא רק עניין של סאונד; זה עניין של הבנה של המנגנונים הפנימיים של השפה, איך צלילים משפיעים אחד על השני, ואיך מילות יחס בונות את המשמעות של המשפט.

אז בפעם הבאה שתפגשו את ה-В, בין אם בקריאה או בשמיעה, זכרו את המסע הקטן שעשינו יחד. זכרו שהיא לא תמיד מה שהיא נראית, ושיש בה עומק קטן ומפתיע. ותמיד תזכרו לנסות להגיד אותה נכון – 'וְ', אלא אם כן היא בסוף מילה או לפני עיצור אטום. אז היא 'פְ'. קאפיש? קאפיש.

לימוד שפות הוא כמו לחשוף שכבות. כל אות, כל מילה, כל כלל (ואפילו החריגים לכללים) מוסיפים עוד פיסה לפאזל הענק הזה. והאות В? היא בהחלט פיסה מרכזית בפאזל הרוסי. אז קדימה, צאו לעולם ותתחילו לשים לב ל-В. עכשיו אתם יודעים את כל הסודות שלה.