איזה שפה מדברים בדרום אפריקה – התשובה המפתיעה שלא הכרתם!

דרום אפריקה: כמה שפות צריך כדי להגיד "שלום"? יותר ממה שאתם חושבים!

בואו נדבר רגע על דרום אפריקה. אתם חושבים על ספארי? קרוגר? יין טוב? סביר להניח שכן. אבל חשבתם פעם על איך נשמע הרעש ברחוב ביוהנסבורג או קייפטאון? איזה מילים אתם תשמעו שם? אם אתם חושבים על אנגלית או אולי אפריקנס, אתם רק נוגעים בקצה הקרחון הלשוני. דרום אפריקה היא סיר לחץ של שפות, אוצר בלום אמיתי לכל מי שמתעניין בעולם המילים, צלילים ותרבויות. זה מקום שבו כל פינה מספרת סיפור אחר, ולכל סיפור יש את השפה שלו. אז אם אתם רוצים להבין באמת את המדינה המדהימה הזו, ואולי סתם לשכנע את החברים שלכם שאתם מכירים משהו שהם לא ימצאו בגוגל רגיל, התיישבו נוח. הולכים לצלול לעומק. עומק אמיתי.

כמה שפות רשמיות? רמז: זה מספר דו-ספרתי!

רוב המדינות מסתפקות באחת, אולי שתיים, גג שלוש שפות רשמיות. טוב, אולי שוויץ קצת מגזימה עם ארבע. אבל דרום אפריקה? דרום אפריקה מחזיקה ב-11 שפות רשמיות! כן, אחד עשרה. תתארו לכם את טופס הבנק שלכם. עכשיו תתארו אותו ב-11 גרסאות שונות. זה לא סתם מספר יפה על הנייר. זה משפיע על החיים, על הממשלה, על התקשורת, ובעצם על כל אינטראקציה במדינה. זה אומר שמגבר שיוצא ברדיו יכול להיות בכל אחת מהשפות האלה. עיתון שאתם קונים יכול להיות מודפס באפריקנס, ואז העיתון שלצדו יהיה ב-זולו. זה פסיכי, וזה מדהים.

למה דווקא 11? הסיפור מאחורי המספר הקסום

המספר 11 הוא לא אקראי. הוא נולד מתוך ההיסטוריה המורכבת והלא פשוטה של דרום אפריקה. אחרי סיום האפרטהייד, בשנת 1994, הממשלה החדשה רצתה להבטיח ייצוג והכרה לכל הקבוצות האתניות הגדולות במדינה. זה היה ניסיון לבנות אומה אחת מתוך שבטים וקהילות שונות, שלעתים קרובות היו מסוכסכות. לכן, הכירו ב-9 שפות בנטו (הילידיות) הגדולות, יחד עם אנגלית ואפריקנס שהיו השפות הרשמיות של המשטר הישן.

* אנגלית: נשארה בגלל שהיא שפה בינלאומית ומשמשת לעסקים ותקשורת גלובלית.
* אפריקנס: נשארה כי היא מדוברת על ידי חלק גדול מהאוכלוסייה (לא רק לבנים), ויש לה היסטוריה עמוקה במדינה.
* והשאר? תשע השפות האפריקניות שקיבלו מעמד רשמי מייצגות מיליוני דרום אפריקנים ומהוות את הליבה התרבותית והזהותית של קבוצות אתניות ספציפיות.

זה כמו להגיד "אתם חלק מהמשפחה". לכל שפה יש בית.

השפות האפריקניות: הצלילים של אמא אפריקה

הרוב המוחלט של דרום אפריקנים דוברים שפה שהשורשים שלה נטועים עמוק באדמה הזו. תשע מתוך 11 השפות הרשמיות הן שפות בנטו, שמגיעות מקבוצות אתניות שונות. לכל אחת מהן יש את הניחוח הייחודי שלה, את המנגינה שלה, ואת הסיפור שלה.

זולו (Zulu) ו-קסוסה (Xhosa): הקליקים המפורסמים

שתי השפות המדוברות ביותר בדרום אפריקה הן זולו וקסוסה. שתיהן שייכות לענף ה-Nguni של שפות הבנטו והן קרובות יחסית. אם אתם שומעים אותן, הדבר הראשון שתשימו לב אליו (ואולי תשברו עליו שיניים) זה ה"קליקים" המפורסמים. כן, ממש צלילים שנוצרים על ידי לחיצת הלשון כנגד החך או השיניים. זה לא סתם "קליק" אחד, אלא כמה סוגים שונים, ולכל אחד יש משמעות אחרת. זה כמו תוספת תבלין מטורפת לשפה. קסוסה, לדוגמה, היא השפה שבה דיבר נלסון מנדלה. תנסו להגיד "קסוסה" נכון. בהצלחה!

* זולו: מדוברת בעיקר במחוז קוואזולו-נטאל (KwaZulu-Natal). אם אתם מטיילים שם, כדאי ללמוד כמה מילים בסיסיות כמו "סוואוובונה" (Sawubona – שלום). זה תמיד פותח דלתות (ולבבות).
* קסוסה: מדוברת בעיקר במחוז כף המזרחי (Eastern Cape). הם ידועים בשימוש הנרחב יותר בקליקים לעומת זולו. זה כמו מומחים לקליקים.

אגב, למה קליקים? ההשערה היא שהם נשאלו משפות אחרות, קדומות יותר, שדיברו באזור, כמו שפות ה-Khoi-San. השפעה הדדית בין שפות זה דבר מרתק. זה כמו ששפים מחליפים מתכונים.

שפות סוטו-צוואנה (Sotho-Tswana): קרובות אבל שונות

קבוצה גדולה נוספת היא שפות הסוטו-צוואנה, שכוללת שלוש שפות רשמיות: ססוטו (Sesotho), ססוטו סה להבואה (Sesotho sa Leboa – סוטו צפונית, ידועה גם כספדי Sepedi) וצוואנה (Setswana). גם הן שפות בנטו, אבל הן שונות משפות ה-Nguni. אין בהן קליקים (אלא אם כן הן שואלות מילים), ויש להן צלילים ודקדוק משלהן.

* ססוטו: מדוברת בעיקר במדינת פרי סטייט (Free State) וגם בממלכה השכנה לסוטו. יש לה מנגינה די נעימה.
* סוטו צפונית (ספדי): מדוברת בעיקר במחוז לימפופו (Limpopo). למרות השם "סוטו צפונית", היא שונה מססוטו הדרומית (ססוטו). אל תתבלבלו, זה כמו הבדל בין עברית ישראלית לעברית תימנית (רק בהגזמה).
* צוואנה: מדוברת בעיקר במחוז נורת' ווסט (North West) וגם במדינה השכנה בוטסואנה. יש לה היסטוריה ארוכה ומרתקת.

ושאר החבר'ה: ונדה, טסונגה, נדבלה וסוואטי

כדי להגיע ל-9 שפות בנטו, אנחנו צריכים להוסיף עוד כמה שפות חשובות:

* טסונגה (Tsonga): מדוברת בעיקר במחוזות לימפופו ומפומלנגה (Mpumalanga). היא שפה עם צלילים מעניינים.
* ונדה (Venda): מדוברת במחוז לימפופו. יש לה קשרים לשפות שמדוברות בזימבבואה.
* נדבלה (Ndebele): יש שתי שפות נדבלה בדרום אפריקה, נדבלה דרומית (Southern Ndebele), שהיא רשמית, ונדבלה צפונית (Northern Ndebele), שהיא לא רשמית. הנדבלה הדרומית קרובה לשפות ה-Nguni, אבל יש לה מאפיינים ייחודיים משלה. הם ידועים באמנות הבתים הצבעונית שלהם, והשפה שלהם לא פחות צבעונית.
* סוואטי (Swati): מדוברת במחוז מפומלנגה וגם בממלכה השכנה אסוואטיני (לשעבר סווזילנד). קרובה מאוד לזולו.

כל אחת מהשפות האלה היא עולם ומלואו. יש בהן פתגמים, סיפורים, שירי עם, ובאופן כללי, דרך אחרת לגמרי להסתכל על העולם. ללמוד אפילו כמה מילים באחת מהן זו חוויה מטורפת. זה כמו לפתוח דלת קטנה לתרבות עצומה.

השפות האירופאיות: לא רק עניין של קולוניאליזם

למרות שהן הגיעו לדרום אפריקה עם המתיישבים האירופאים, אנגלית ואפריקנס הן היום חלק בלתי נפרד מהנוף הלשוני המקומי.

אנגלית: הגשר לעולם

אנגלית היא אמנם אחת מ-11 השפות הרשמיות, אבל חשוב להבין את התפקיד שלה. היא לא השפה המדוברת ביותר בבית (היא מדורגת חמישית בערך), אבל היא שפת הממשלה, העסקים הגדולים, האקדמיה, ובעיקר – התקשורת הבינלאומית והלאומית (עיתונים, חדשות בטלוויזיה וכו'). רוב האנשים המשכילים בדרום אפריקה דוברים אנגלית, אפילו אם זו לא שפת האם שלהם. זה הגשר שמחבר בין קבוצות לשוניות שונות בתוך המדינה ובין דרום אפריקה לשאר העולם. לכן, רוב הסיכויים שתסתדרו מצוין עם אנגלית בתור תיירים או אנשי עסקים. אבל זה לא אומר שאתם מבינים *באמת* את דרום אפריקה.

אפריקנס: הולנד פגשה את אפריקה ויצאו לעצמאות

זו אולי השפה הכי מעניינת ומסקרנת ברשימה. אפריקנס התפתחה במאה ה-17 וה-18 מתוך הולנדית שהובאה על ידי המתיישבים הראשונים, ה"בורים". אבל היא לא סתם "הולנדית עם מבטא". היא עברה פישוט דקדוקי משמעותי והושפעה רבות משפות אחרות שדוברו באזור באותה תקופה – הולנדית, פורטוגזית, מלאית (שהובאה על ידי עבדים מדרום מזרח אסיה), ובעיקר משפות ה-Khoi-San והבנטו המקומיות. התוצאה היא שפה ייחודית, פשוטה יותר דקדוקית מהולנדית, עם אוצר מילים שהושפע מכל הכיוונים.

אפריקנס היא שפה רשמית ומדוברת על ידי מיליוני אנשים – לא רק לבנים, אלא גם קבוצות "צבעוניים" (Coloureds) רבות ששפת האם שלהם היא אפריקנס, ובמידה פחותה גם שחורים והודים. יש לה ספרות, קולנוע, מוזיקה תוססת. היא הייתה מזוהה מאוד עם משטר האפרטהייד, מה שיצר כלפיה יחס מורכב, אבל היום היא פשוט עוד אחת מהשפות הרשמיות ומשמשת מיליוני אנשים בחיי היומיום שלהם. זה מרתק לראות איך שפה נולדת ומתפתחת מתוך בליל של השפעות.

לא רק 11: שפות נוספות ואותנטיות

המספר 11 זה רק ההתחלה. יש עוד שפות שמדוברות בדרום אפריקה, חלקן עתיקות יותר וקריטיות להבנת ההיסטוריה האנושית באזור, וחלקן הגיעו עם גלי הגירה.

שפות ה-Khoi-San: שורשים עמוקים

לפני הגעת דוברי הבנטו והאירופאים, האזור היה ביתם של עמי ה-Khoi וה-San. השפות שלהם שונות באופן מהותי משפות הבנטו, והן ידועות במיוחד בשימוש הנרחב והמורכב בצלילי קליקים (הרבה יותר משפות ה-Nguni). לצערינו, רוב שפות ה-Khoi-San נמצאות בסכנת הכחדה חמורה, ומדוברות על ידי קומץ קטן של אנשים, בעיקר באזורים נידחים. לשפות האלה יש חשיבות עצומה להבנת האבולוציה האנושית וההיסטוריה של האזור. לשמוע מישהו שמדבר בשפה כזו זה כמו לשמוע היסטוריה חיה.

שפות מהגרים ושפות סימנים

עם גלי ההגירה הרבים לדרום אפריקה מכל העולם (מאסיה, אירופה, ואפילו מישראל!), מדוברות בה גם שפות רבות אחרות כמו פורטוגזית, גרמנית, יוונית, מנדרינית, ועוד. אמנם הן לא רשמיות, אבל הן חלק מהפסיפס הלשוני העשיר. בנוסף, יש גם את שפת הסימנים הדרום אפריקנית (SASL – South African Sign Language), שהוכרה רשמית כשפה 12 בשנת 2023! זה צעד חשוב ומרגש שנותן הכרה לקהילת החירשים וכבדי השמיעה במדינה. זה מראה שהמדינה ממשיכה להתפתח ולהכיר בגיוון הלשוני שלה.

איך מסתדרים עם כל הבלגן הזה?

אז איך אנשים חיים ביום-יום עם כל כך הרבה שפות מסביב? האם כולם דוברים 11 שפות? בטח שלא! הנה כמה תובנות:

* ריבוי לשוני הוא הנורמה: רוב הדרום אפריקנים דוברים לפחות שתיים, ולעיתים שלוש או ארבע שפות. לרוב זו שפת האם שלהם (אחת מ-11), אנגלית, ועוד שפה או שתיים מהאזור שבו הם גרים או עובדים.
* אנגלית כלינגואה פרנקה: במקומות ציבוריים, עסקים, ובערים הגדולות, אנגלית היא לרוב השפה המשותפת שבה אנשים משתמשים כשהם לא חולקים שפה ראשונה.
* מעבר בין שפות (Code-switching): זה דבר נפוץ לחלוטין. אנשים מחליפים שפות בתוך אותה שיחה, לפעמים אפילו באותו משפט! זה יכול להיות כדי להדגיש נקודה, לכלול מישהו בשיחה, או פשוט כי המילה המתאימה יותר נמצאת בשפה אחרת. זה כמו לרקוד בין שפות.
* שפות אזוריות: באזורים כפריים או בערים ספציפיות, אחת מהשפות האפריקניות המקומיות תהיה דומיננטית הרבה יותר מאחרות, כולל אנגלית.
* הומור בשפות: הרבה מההומור הדרום אפריקני משחק על הבדלים לשוניים, מבטאים, או שילובים מצחיקים של שפות. זה חלק מהתרבות.

כמה שאלות בוערות (עם תשובות קצרות וקולעות):

1. אם אני מגיע כתייר, אני חייב ללמוד 11 שפות?

חס וחלילה! אנגלית תספיק לרוב המקומות התיירותיים והערים הגדולות. אם תלמדו כמה מילים בשפה המקומית באזור שבו אתם מטיילים (למשל זולו בקוואזולו-נטאל), זה יעשה המון רושם חיובי.

2. האם כל השפות הרשמיות באמת "שוות"?

על פי החוק כן, במציאות קצת פחות. אנגלית ואפריקנס עדיין נהנות ממעמד דומיננטי יותר בתחומים רבים כמו ממשל גבוה ותקשורת ארצית, אם כי יש מאמצים לקדם את השימוש בשפות האחרות.

3. איך אפריקנס נשמעת? כמו הולנדית?

היא נשמעת שונה. היא קרובה מספיק כדי שהולנדים יבינו חלק ממנה (במיוחד אם היא מדוברת לאט), אבל יש לה צלילים ומבטאים ייחודיים, וגם שינויים דקדוקיים ואוצר מילים שהופכים אותה לשפה עצמאית לחלוטין.

4. האם ילדים בבית הספר לומדים את כל 11 השפות?

לא. לרוב הם לומדים שפת אם אחת (או שפה דומיננטית באזור) ואנגלית כשפה שנייה. לפעמים יש אופציה ללמוד שפה שלישית.

5. האם קשה ללמוד שפות עם קליקים כמו זולו וקסוסה?

לדוברים שאינם רגילים לצלילים האלה, זה מאתגר בהתחלה. זה דורש תרגול של מיקום הלשון והפקת הצליל הנכון. אבל זה לגמרי אפשרי וכיף לנסות!

6. האם יש "שפה דרום אפריקנית" אחת שכולם מבינים?

אין שפה אחת כזו. השפה המשותפת ביותר היא כנראה אנגלית, אבל היא לא שפת האם של הרוב. הריבוי הלשוני הוא הדבר המאפיין ביותר, והיכולת לעבור בין שפות היא המיומנות המרכזית.

7. מה עתיד השפות בדרום אפריקה?

זו שאלה מורכבת. יש חשש שאנגלית תמשיך להתחזק על חשבון שפות אחרות, במיוחד בערים הגדולות. מצד שני, יש גאווה רבה בשפות המקומיות ומאמצים לשמר ולפתח אותן, במיוחד במערכת החינוך והתקשורת. זה מאבק תמידי ומרתק.

לסיכום: יותר מילים, יותר עולם

דרום אפריקה היא מקום מדהים לא רק בגלל הנופים עוצרי הנשימה או חיות הבר המדהימות. היא מדהימה גם בגלל הגיוון האנושי והלשוני שלה. 11 שפות רשמיות ועוד רבות אחרות, כל אחת עם הסיפור שלה, ההיסטוריה שלה, והצלילים שלה. זה לא רק "כמה שפות מדברים שם", אלא איך השפות האלה חיות, נושמות, ומשתלבות אחת בשנייה בחיי היום-יום. זה שיעור מדהים על סובלנות, על היסטוריה, ועל היכולת של בני אדם למצוא דרכים לתקשר, גם כשהם מדברים בשפות שונות לחלוטין. אז בפעם הבאה שאתם שומעים מישהו מדבר על דרום אפריקה, תנו לו חיוך ותגידו: "אה, כן, המקום עם ה-11 שפות הרשמיות? בוא אני אספר לך משהו על הקליקים של קסוסה…". ככה בונים סמכות וידע, שפה אחרי שפה, צליל אחרי צליל.