איזה שפה מדברים בויאטנם – התשובה תפתיע גם אתכם בוודאות!

אוקיי, אז בואו נדבר רגע על ויאטנם. מדינה מדהימה, נופים עוצרי נשימה, אוכל רחוב שמעלף את החושים ו… רגע, איזו שפה לעזאזל מדברים שם? אם אי פעם תכננתם טיול לשם, ניסיתם להזמין את הפו המפורסם, או סתם התעניינתם בתרבות המרתקת הזו, בטח שאלתם את עצמכם את זה. השפה הויאטנמית היא הרבה יותר מסתם כלי תקשורת; היא מפתח לעולם שלם של היסטוריה, תרבות, ודרך חשיבה שונה לחלוטין. אז אם אתם מוכנים לצלול איתי לעומק ולגלות את כל הסודות של השפה הזו, מהמקורות הכי עתיקים שלה ועד לאופן שבו היא נשמעת ונכתבת היום, אתם בדיוק במקום הנכון. תשכחו מכל מה שידעתם (או חשבתם שידעתם) – אנחנו הולכים לפתוח כאן את הקופסה של הלשון הויאטנמית ברמה שלא הכרתם. ויש מצב שתגלו שהיא הרבה יותר מגניבה ומפתיעה ממה שדמיינתם.

הלשון הויאטנמית: מסע מטורף בין צלילים, סימנים והיסטוריה

אז איזו שפה זו בעצם? המקור הכי פשוט (או שלא?)

בואו נתחיל מהבסיס, פשוט כדי שלא תסתבכו יותר מדי בהתחלה. השפה הרשמית והעיקרית שמדברים בויאטנם נקראת… ובכן, ויאטנמית (Tiếng Việt). כן, אני יודע, זה נשמע קצת בנאלי, אבל זה השם. היא שייכת למשפחת השפות האוסטרו-אסיאתיות (Austroasiatic languages). וזה כבר קצת פחות בנאלי, נכון? המשפחה הזו די מפוזרת באסיה, ויאטנמית היא כנראה החברה הכי מפורסמת ובעלת מספר הדוברים הגדול ביותר במשפחה הזו. היא מדוברת על ידי כמעט 100 מיליון איש ברחבי העולם, רובם המכריע כמובן בויאטנם עצמה, אבל יש קהילות גדולות בכל פינה בגלובוס – מארצות הברית וצרפת ועד אוסטרליה.

אחת התכונות המרכזיות והמיידיות של הויאטנמית היא שהיא שפה טונאלית. מה זה אומר? זה אומר שהמשמעות של מילה תלויה לא רק באילו עיצורים ותנועות יש בה, אלא גם ב"מנגינה" או ב"טון" שבו היא נאמרת. יש לה שישה טונים שונים (בצפון יש שישה, בדרום יש חמישה שהשישי התמזג עם אחד אחר, אבל בואו נדבר על הצפון כבסיס). תחשבו על זה כמו על לנגן את אותה מילה בשישה אופנים שונים, וכל אופן כזה נותן לה משמעות אחרת לגמרי. זה די מטורף, האמת. זה גורם לה להישמע כמו שירה או זמזום מתמשך למי שלא רגיל, וזה בהחלט אחד האתגרים הגדולים ביותר ללומדים חדשים. נגיד, המילה "מא" (ma) יכולה להיות רוח רפאים, סוס, שתי, שתיל אורז צעיר, או אפילו סימן ביקורת על מוצר (כמו "פגום") – הכל תלוי בטון! קצת מלחיץ, לא?

שאלות ותשובות בזק!

שאלה: האם ויאטנמית דומה לשפות אחרות באסיה כמו סינית או תאילנדית?
תשובה: מבחינת המקור המשפחתי, לא. ויאטנמית היא אוסטרו-אסיאתית, בעוד שסינית היא סינו-טיבטית ותאילנדית היא קרא-דאי. עם זאת, ויאטנמית ספגה המון השפעות (בעיקר אוצר מילים) מסינית לאורך ההיסטוריה, וגם היא שפה טונאלית כמו תאילנדית וסינית. אז יש קווי דמיון שטחיים, אבל הן לא "אחיות" קרובות.

שאלה: כמה קשה ללמוד ויאטנמית?
תשובה: תלוי מאיפה אתם באים! אם אתם דוברי שפה טונאלית, יהיה לכם קל יותר. אם אתם דוברי עברית או אנגלית, הטונים יהיו אתגר רציני. הגראמר יחסית פשוט (אין הטיית פעלים לפי גוף/זמן כמו בעברית או אנגלית, אין מין לדברים), אבל אוצר המילים והטונים דורשים המון השקעה. קשה? בהחלט לא קל, אבל אפשרי לגמרי ומתגמל בטירוף!

1000 שנים תחת השפעה סינית? בטח השאירו איזה חותם…

אי אפשר לדבר על השפה הויאטנמית בלי לצלול קצת להיסטוריה. ויאטנם הייתה תחת שלטון סיני למשך למעלה מאלף שנה (בערך מ-111 לפנה"ס עד 938 לספירה). תחשבו על זה: 1000 שנים! ברור שהאימפריה הסינית השאירה חותם ענק על התרבות, החברה ו… ניחשתם נכון, על השפה. בתקופה הזו, סינית קלאסית הייתה שפת המנהל והספרות, וכמויות אדירות של אוצר מילים סיני חילחלו לויאטנמית. למעשה, ההערכה היא שבין 30% ל-60% מאוצר המילים הויאטנמי כיום מקורו בסינית! זה המון.

הכתב הסיני ההיסטורי – נום (Chữ Nôm)

במשך מאות שנים, הויאטנמים השתמשו בכתב המבוסס על התווים הסיניים, אבל עשו לו התאמות כדי לכתוב את השפה הויאטנמית. הכתב הזה נקרא צ'ו נום (Chữ Nôm). זה היה כתב מאוד מורכב, שהשתמש בחלקו בתווים סיניים סטנדרטיים עם המשמעות המקורית שלהם (אבל מבוטאים בויאטנמית), ובחלקו הגדול בתווים חדשים שנוצרו במיוחד כדי לייצג מילים ויאטנמיות שאין להן מקבילה סינית ישירה, או כדי לציין את ההגייה הויאטנמית של תווים סיניים. רק האליטות המשכילות ידעו לקרוא ולכתוב נום, וזה הגביל מאוד את האוריינות.

אז נכון, הכתב היה מורכב והאוריינות נמוכה, אבל הוא כן איפשר לכתוב יצירות ספרותיות ופואטיות בויאטנמית ולא רק בסינית קלאסית. זה היה צעד חשוב בשמירה על זהות תרבותית נפרדת, גם תחת שלטון זר.

ואז הגיעו הצרפתים… והביאו איתם אלפבית?

קפיצה מהירה קדימה: המאה ה-17. מיסיונרים אירופאים, בעיקר פורטוגזים וצרפתים, מגיעים לויאטנם. הם רוצים להפיץ את הנצרות, ואיך עושים את זה? על ידי תרגום כתבי הקודש לשפה המקומית. אבל צ'ו נום מסובך להם מדי. אז מה הם עושים? הם מפתחים כתב חדש לגמרי, שמבוסס על האלפבית הלטיני! כן כן, בדיוק אותו אלפבית שאתם קוראים בו עכשיו (אבל עם תוספות מיוחדות).

צ'ו קווק נגו – הכתב שמדברים בו היום (כלומר, כותבים)

הכתב הזה, שפותח על ידי המיסיונרים (עם תרומות חשובות של בלשנים כמו אלכסנדר דה רוד), נקרא צ'ו קווק נגו (Chữ Quốc Ngữ), שפירושו המילולי הוא "כתב לאומי". בתחילת דרכו, הוא שימש בעיקר מיסיונרים ויאטנמים נוצרים. הוא לא היה הכתב הרשמי. הוא היה קיים "מתחת לרדאר", בעוד שצ'ו נום וסינית קלאסית המשיכו לשמש בשימוש רשמי וספרותי.

אבל משהו השתנה באופן דרמטי עם הגעת הקולוניאליזם הצרפתי במאה ה-19. הצרפתים, שרצו מנהל יעיל ופשוט יותר (שבו גם פקידים צרפתים יכולו להתמודד בקלות יחסית), החליטו לקדם את השימוש בקווק נגו. הם ראו בו כלי מודרני וקל יותר ללמידה מצ'ו נום. בהדרגה, ובעיקר בתחילת המאה ה-20, קווק נגו הפך לכתב הרשמי של ויאטנם. הלימוד שלו הוכנס למערכת החינוך, והוא החליף לחלוטין את צ'ו נום ואת השימוש הסינית קלאסית לצרכים רשמיים.

וזו מהפכה מטורפת! למה? כי בניגוד לצ'ו נום המורכב, קווק נגו הוא כתב פונטי. זה אומר שבעיקרון, כל סימן מייצג צליל (או קבוצת צלילים קטנה), מה שהופך את הלימוד שלו להרבה, אבל הרבה יותר קל. זה פתח את הדלת לאוריינות המונית, משהו שלא היה אפשרי עם הכתבים הקודמים. זה גם ניתק את ויאטנם לחלוטין מהתלות בתווים הסיניים, והיה צעד ענק לחיזוק הזהות הלאומית הויאטנמית.

שאלות ותשובות בזק!

שאלה: האם ויאטנמים עדיין לומדים או משתמשים בכתב צ'ו נום הישן?
תשובה: באופן כללי, לא ביום-יום. זה נשאר נחלתם של חוקרים, היסטוריונים, וחלק קטן מהאליטות שמכירות את הספרות ההיסטורית. רובם המוחלט של הויאטנמים המודרניים קוראים וכותבים רק בקווק נגו.

שאלה: האם יש קשר בין האלפבית הויאטנמי לאלפבית הצרפתי?
תשובה: כן! קווק נגו מבוסס על האלפבית הלטיני כפי שהשתמשו בו המיסיונרים הצרפתים (והפורטוגזים קודם לכן). הוא כולל אותיות מהאלפבית הלטיני בתוספת סימנים דיאקריטיים (סימנים קטנים מעל או מתחת לאותיות) שמציינים את הטונים ואת ההגייה המדויקת של התנועות והעיצורים הייחודיים לויאטנמית.

הטונים: האתגר האמיתי (והכיפי!)

אז דיברנו על זה שויאטנמית היא טונאלית. אבל מה זה אומר בפועל? בואו נראה את ששת הטונים המרכזיים (של הצפון):

• טון ישר/שטוח (Ngang): כמו להגיד את המילה בטון רגיל, שטוח.
• טון עולה (Sắc): כמו לשאול שאלה באנגלית, הטון עולה בסוף.
• טון יורד (Huyền): הטון יורד, כמו אנחה.
• טון יורד-עולה/שבור (Ngã): הטון יורד ואז עולה, ולרוב יש בו עצירה קטנה או "רעידה" בקול. זה טון די מיוחד.
• טון עולה-יורד/גלי (Hỏi): הטון יורד קלות ואז עולה, נשמע כמו סימן שאלה כזה.
• טון כבד/יורד עם עצירה (Nặng): הטון יורד בחדות ומסתיים בעצירה פתאומית של הקול.

וכל אחד מהטונים האלה מיוצג בכתב על ידי סימן דיאקריטי אחר מעל או ליד התנועה המרכזית בהברה. זה מה שהופך את הכתב לטיני הזה למיוחד ומאפשר לו לייצג שפה טונאלית.

לדוברי עברית, שפה לא טונאלית, זה דורש אימון רציני. המוח שלנו לא רגיל לתת משמעות לשינויים בגובה הצליל בתוך מילה אחת. נגיד את האמת? בהתחלה זה נשמע כמו ג'יבריש מזמר. אבל עם אימון, האוזן מתרגלת והמוח מתחיל לקלוט את ההבדלים הדקים. וברגע שזה קורה, וואו, זה פותח עולם שלם של הבנה!

שאלות ותשובות בזק!

שאלה: האם יש הבדלים משמעותיים בין הויאטנמית המדוברת בהאנוי (צפון) לזו המדוברת בסייגון (דרום)?
תשובה: בהחלט! ההבדלים העיקריים הם בהגייה (של חלק מהעיצורים והתנועות), במספר הטונים (6 בצפון, 5 בדרום), ובמידה מסוימת באוצר המילים (בעיקר במושגים מודרניים או קולינריים). זה לא כמו לדבר שפות שונות לחלוטין, אבל זה בהחלט מורגש. דוברי הצפון והדרום מבינים אחד את השני, אבל לפעמים דרושה קצת הסתגלות.

שאלה: האם הגראמר הויאטנמי קשה?
תשובה: יחסית לשפות אירופאיות רבות ואפילו עברית – לא! הויאטנמית היא שפה אנליטית, מה שאומר שהיחסים בין מילים במשפט מובעים בעיקר באמצעות סדר המילים, ולא על ידי הטיית המילים עצמן. אין הטיית פעלים לפי זמן, גוף, או מספר. אין מין לשמות עצם. אין יחיד/רבים מסובכים (יש דרכים לציין רבים, אבל לא כמו בעברית). זה מפשט המון דברים, אבל דורש הרגל אחר לגמרי לחשיבה על מבנה המשפט.

מילים, מילים, מילים: מאיפה הן באו?

כבר אמרנו שיש המון השפעה סינית על אוצר המילים. מילים רבות שמקורן בסינית נשמעות היום שונה לגמרי בויאטנמית בגלל שינויים קוליים שקרו לאורך מאות שנים, אבל אם מקשיבים טוב, אפשר לזהות את הקשר. למשל, המילה הסינית ל"כתיבה" (書, shū במנדרינית) קשורה למילה הויאטנמית "סאש" (sách) שפירושה "ספר". המילה הסינית ל"ללמוד" (學, xué במנדרינית) קשורה ל"הוֹק" (học) בויאטנמית שפירושה "ללמוד". זה כמו בלשנות בלשית!

מלבד סינית, גם לצרפתית הייתה השפעה מסוימת על אוצר המילים, בעיקר בתקופת הקולוניאליזם. מילים הקשורות למנהל, טכנולוגיה, רפואה וחיי יום-יום מודרניים יובאו מצרפתית. דוגמאות? קפה (cà phê), בירה (bia), גבינה (phô mai), רכב (ô tô – מגיע מ-auto). חלק מהמילים האלה נשמעות די קרוב למקור הצרפתי, וחלק עברו התאמה fonetic לויאטנמית.

אבל כמובן, ליבת השפה היא אוצר מילים ויאטנמי מקורי. מילים שקשורות לחקלאות (במיוחד אורז), למשפחה, לרגשות, לחיי יום-יום בסיסיים – רובן ככולן ויאטנמיות "טהורות" ממשפחת השפות האוסטרו-אסיאתיות. ללמוד את אוצר המילים הזה זה כמו ללמוד את התרבות דרך מילים.

למה זה כל כך חשוב לדעת את כל זה?

לדעת את כל הדברים האלה על השפה הויאטנמית – על ההיסטוריה שלה, על הכתב המודרני שמקורו אירופאי אבל הוא נכס לאומי ויאטנמי, על הטונים המאתגרים והמבנה הגראמרי הפשוט יחסית – זה לא סתם ידע כללי מגניב. זה נותן לנו הצצה עמוקה לנשמה של העם הויאטנמי.

• זה מסביר את הקשר המורכב והארוך שנים עם סין.
• זה מסביר איך מדינה שנשלטה במשך אלף שנים הצליחה לשמור על שפה ותרבות נפרדת.
• זה מסביר את הקשר עם צרפת, לא רק בבניינים הקולוניאליים היפים בהאנוי או סייגון, אלא גם במילים שחדרו לשפה.
• וזה מסביר למה ויאטנמית נשמעת כל כך ייחודית ושונה משפות אחרות באזור.

להבין את השפה ברמה הזו זה להבין את ההיסטוריה, את ההתמודדויות, את ההשפעות החיצוניות, ואת הכוח הפנימי של העם הזה שעיצב את הלשון שלו להיות כפי שהיא היום.

שאלות ותשובות בזק!

שאלה: האם יש שפות מיעוטים שמדוברות בויאטנם?
תשובה: כן, בהחלט! ויאטנם היא מדינה רב-אתנית, ויש בה עשרות קבוצות אתניות מיעוטים שחיות בעיקר באזורים הכפריים וההרריים. כל קבוצה כזו דוברת שפה משלה, רבות מהן ממשפחות שפות אחרות (כמו קרא-דאי, מונג-מיין ועוד). הויאטנמית היא השפה הלאומית והרשמית, ורוב המיעוטים דוברים אותה כשפה שנייה, אבל הם בהחלט שומרים על השפות הייחודיות שלהם.

שאלה: האם ללמוד את הכתב (קווק נגו) קל יותר מלימוד הטונים?
תשובה: לרוב האנשים, בהחלט! הכתב הוא פונטי, כלומר ברגע שלומדים את הצלילים שכל אות וסימן דיאקריטי מייצגים, אפשר לקרוא מילים חדשות (אפילו אם לא יודעים את משמעותן או איך בדיוק להגות את הטון). הטונים דורשים אימון שמיעתי והגייתי ממושך יותר, וזה בדרך כלל נחשב החלק המאתגר ביותר בלימוד ויאטנמית.

שאלה: האם יש ניבים אזוריים רבים בויאטנמית?
תשובה: ישנם שלושה ניבים עיקריים: צפוני (סביב האנוי), מרכזי (סביב הואה ודאנאנג), ודרומי (סביב סייגון/הו צ'י מין סיטי). ההבדלים, כאמור, הם בעיקר בהגייה, בטונים, וקצת באוצר המילים. הניב הצפוני נחשב לרוב כבסיס לשפה התקנית.

אז מה למדנו מהמסע הזה?

למדנו שהשפה הויאטנמית, Tiếng Việt, היא הרבה יותר מסתם אוסף של מילים. היא שפה ממשפחה שונה לגמרי מרוב השפות המוכרות לנו, עם היסטוריה סוערת שעיצבה אותה בצורה דרמטית.

ראינו איך אלף שנות שלטון סיני השאירו חותם עמוק על אוצר המילים ועל כתב היסטורי מורכב.

גילינו איך המיסיונרים הצרפתים "המציאו" מחדש את הכתב על בסיס האלפבית הלטיני, ואיך השלטון הקולוניאלי קידם אותו עד שהפך לכלי המודרני והנגיש שמשמש היום לאוריינות המונית.

הבנו שהטונים הם הלב הפועם והמאתגר של השפה, מה שהופך אותה למלודית ודורש מאיתנו לפתוח את האוזניים והפה בצורה חדשה לגמרי.

וראינו שהגראמר דווקא מפתיע בפשטותו היחסית (אל תשכחו, יחסית!).

בפעם הבאה שתשמעו ויאטנמית, או שתראו את הכתב עם כל הסימנים הקטנים מעל האותיות, אולי תזכרו את המסע הקצר שלנו לתוך עולמה. תדעו שהשפה הזו היא תוצר של מפגשים היסטוריים מורכבים, של מאבק על זהות, ושל יכולת הסתגלות מדהימה. היא לא רק דרך להגיד "שלום" או "תודה" (אגב, xin chào ו-cảm ơn), אלא חלון אמיתי אל נשמתה של ויאטנם. אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בה, תנו לה כבוד! היא הרוויחה אותו ביושר. ולמי שיש רצון ואומץ – לכו ללמוד אותה. זה אתגר שבסופו מחכה פרס אדיר.