אנחנו חיים בעידן שבו נדמה שכל הידע זמין לנו בקליק, נכון? שכל שאלה, ולו המסתורית ביותר, תקבל מענה מיידי ומקיף, בלי להתאמץ יותר מדי. אבל רגע, בואו נעצור לרגע ונשאל את עצמנו: האם באמת? האם אי פעם ניסיתם להתעמק באמת בשאלה שנראית פשוטה, רק כדי לגלות עולם שלם של ניואנסים, סודות, ואולי אפילו כמה בדיחות פנימיות של הטבע עצמו?
קחו לדוגמה את השאלה התמימה לכאורה: "איך אומרים לבלב בערבית?" רוב האנשים יחשבו, "נו, מה כבר יכול להיות מסובך פה? מילה ועוד מילה, גג שתיים." אבל אם אתם כאן, במגזין "ד"ר שפה", כנראה שאתם כבר יודעים שהסיפור אף פעם לא כל כך פשוט. אתם מריחים את הריח של משהו עמוק יותר, מרתק יותר. אתם מוכנים לצלול איתנו לתוך מסע שלא רק יספק לכם את התשובה המדויקת – הוא יפתח לכם צוהר לאופן שבו שפות מתפתחות, אנטומיה פוגשת פילולוגיה, ואיך מילה אחת יכולה לספר סיפור שלם על תרבויות, מדע וגם, אל תגלו לאף אחד, קצת אגו.
תתכוננו לגלות לא רק את התרגום המדויק, אלא גם את הסיפור שמאחוריו. למה יש שתי מילים? מאיפה הן הגיעו? ומה זה אומר עלינו, כבני אדם, שאנחנו כל כך צמאים לדיוק, גם כשהוא מתחבא בתוך בלוטה קטנה ופועלת בשקט בבטן? אם אתם אוהבים הפתעות, אם אתם סקרנים לגבי סודות השפה והגוף, ואם אתם מוכנים לקבל מאמר שיגרום לכם להרגיש שקיבלתם את כל התשובות וגם קצת יותר – אתם במקום הנכון. קדימה, בואו נתחיל, כי עמוק בפנים, אנחנו יודעים שזה מסקרן אתכם יותר ממה שאתם מוכנים להודות.
הכמיהה למילה הנכונה: למה דווקא "לבלב" בערבית? ומה הקטע עם הבטן שלכם?
הבה נתחיל מהבסיס: מהו, לעזאזל, לבלב?
לפני שנקפוץ לערבית, בואו ניישר קו לגבי הכוכב של המאמר שלנו – הלבלב. כן, אותה בלוטה חמקמקה, יחסית קטנה, שרובנו לא מקדישים לה מחשבה אחת עד שהיא מחליטה לעשות דרמה. והיא, דרך אגב, עושה דרמה לא קטנה כשמתחשק לה.
הלבלב יושב לו שם מאחורי הקיבה, מתחבא בתוך עומק הבטן, כאילו הוא יודע שיש לו תפקיד חשוב מדי בשביל להתבלט. אבל אל תתנו לגודל הצנוע שלו להטעות אתכם. הוא גיבור אמיתי, עם כוחות כפולים. מצד אחד, הוא מפעיל את מפעל האנזימים הראשי של הגוף – משחרר נוזלים חיוניים למעי הדק שעוזרים לנו לפרק מזון ולהפוך אותו לאנרגיה. תחשבו על זה כעל צוות פועלים זעירים ומסורים, שלא יודעים עייפות.
ומצד שני, הוא גם מנהל את מערך המאזנים של הסוכר בדם. כן, הוא מייצר אינסולין וגלוקגון, שני הורמונים שהם כמו שוטר תנועה ואחראי לוגיסטיקה, שמוודאים שרמות הסוכר שלנו יהיו תמיד בטווח הנכון. בלי הלבלב, היינו או מפוצצים מסוכר או רעבים לו, ואף אחד לא רוצה לחיות בעולם כזה. אז, כשאנחנו מדברים על לבלב, אנחנו מדברים על יחידה פונקציונלית מדהימה, חיונית לחיים, ולגמרי מגיע לה שם מכובד, גם בערבית וגם בכל שפה אחרת.
אז… איך אומרים את זה בערבית, ובלי טעויות? הנה הסוד שכולם מנסים להסתיר מכם!
טוב, אחרי כל הבנייה הזו, הגיע הרגע לחשוף את הקלפים. השאלה שמעסיקה אתכם, ושבגללה הגעתם לכאן, תקבל סוף סוף מענה. וכמו שאפשר לצפות ממגזין כמו "ד"ר שפה", אנחנו לא מסתפקים בתשובה אחת. כי, בואו נודה בזה, העולם האמיתי הוא הרבה יותר עשיר ומרתק מכדי להצטמצם לאפשרות בודדת ומשעממת.
יש למעשה שתי דרכים עיקריות לומר "לבלב" בערבית, וכל אחת מהן מספרת סיפור קצת אחר:
- البنكرياس (אל-בנכריאס): זוהי ללא ספק הדרך הנפוצה והמקובלת ביותר, במיוחד בהקשרים רפואיים ומדעיים מודרניים. זו מילת שאילה, שאומצה מהשפה היוונית (דרך הלטינית ואנגלית), כפי שקרה לרבות מילים מדעיות וטכניות ברחבי העולם. קלה לזיהוי, בינלאומית, ובעיקר – חד משמעית. אם אתם רופא, מדען, או סתם מישהו שלא רוצה בלבלות את המוח עם ניואנסים עתיקים – זה המונח שלכם. פשוט, יעיל, ומוכח בשטח.
- المعثكلة (אל-מעת'כלה): אה, הנה אנחנו מגיעים לחלק המעניין באמת. זוהי המילה הערבית המקורית, או לפחות זו שפותחה בתוך המסורת הלשונית הערבית. היא פחות נפוצה בשיח הרפואי המודרני, אבל היא קיימת בספרות הרפואית הקלאסית ואצל בלשנים שמתעקשים על שורשים מקומיים. המילה נגזרת מהשורש ע-ת'-כ-ל (عثكل), שיכול להתייחס למשהו שהוא צבור, או מקובץ בצורת אשכול, או אפילו מסובך וקשור. יש הטוענים שהיא מתארת את המראה האשכולי של הבלוטה, ויש כאלה שפשוט חושבים שהיא נשמעת קצת כמו משהו שנמצא עמוק וקשה להגיע אליו. אם אתם חובבי שפה, היסטוריה, או סתם כאלה שאוהבים מילים עם סיפור – זה הבונוס שלכם.
אז, לסיכום ביניים קצרצר: הבנכריאס הוא המלך של העידן המודרני, בעוד המעת'כלה היא האציל הוותיק עם שושלת יוחסין מפוארת. שניהם נכונים, אבל אחד מהם הרבה יותר שימושי ליום-יום. עכשיו כשאתם יודעים, בואו נצלול עמוק יותר לסיפור שמאחורי המילים האלה.
מסע בזמן ובשפה: מיוון העתיקה ועד המזה"ת המודרני – מה עבר על הלבלב בדרך?
"פאן-קריאס" – מאיפה כל הסיפור הזה התחיל? ולא, זה לא קשור למחבתות
השם "לבלב" באנגלית ובשפות רבות אחרות, pancreas, הוא לא סתם צליל אקראי. הוא מסתיר מאחוריו סיפור עתיק, סיפור של יוונים עתיקים שניסו להבין מה לעזאזל קורה בתוך הגוף שלנו, ונתנו שמות לדברים שנראו להם הגיוניים, או לפחות קצת משעשעים. המילה מגיעה מיוונית עתיקה: "פאן" (πᾶν) שמשמעו "הכל" או "כולו", ו-"קריאס" (κρέας) שמשמעו "בשר".
אז, "פאן-קריאס" מתורגם מילולית כ"כולו בשר". ואני שואל אתכם, בכנות, מי התבונן בלבלב וחשב "היי, זה כולו בשר!"? נשמע כמו תיאור קצת עצל, לא? כאילו המגלה פשוט הרים ידיים ואמר, "טוב, זה סתם גוש בשר שם, נקרא לו ככה ונסגור עניין." אבל בואו נהיה הוגנים, אולי בעיניהם של מנתחים יוונים קדומים, שלא היו להם מיקרוסקופים וסכיני לייזר, הלבלב פשוט נראה כמו גוש בשר אחיד. אין עצמות, אין סחוס בולט, רק רקמה רכה ועדינה. אז אולי בכל זאת יש היגיון מאחורי השם ה"גנרי" הזה. מה שבטוח, זה שם ששרד אלפי שנים, וזו כבר הצלחה בפני עצמה.
ומה עם הערבית? סיפורן של שתי מילים, ולמה הן שונות כל כך (וגם קצת דומות)?
השפה הערבית, עם עושרה ההיסטורי והתרבותי, תמיד ניצבה בצומת דרכים בין אימוץ ידע חיצוני לבין פיתוח מונחים פנימיים. במקרה של הלבלב, אנחנו רואים את שתי הגישות האלה בפעולה. אימוץ המילה البنكرياس (אל-בנכריאס) משקף את המגמה המודרנית של גלובליזציה מדעית. כשהרפואה המודרנית התחילה להתפתח במערב, והידע התפשט, היה טבעי לאמץ את המונחים הבינלאומיים כדי להבטיח אחידות והבנה הדדית. זה פשוט יעיל. דמיינו לכם רופא מצרי ורופא לבנוני שמנסים לדבר על מחלת לבלב. הרבה יותר קל להם להשתמש במונח המשותף.
אבל מנגד, יש לנו את المعثكلة (אל-מעת'כלה). זו מילה שמשקפת מסורת ארוכה יותר של ניסיון לתאר את הגוף באמצעות אוצר המילים הערבי הקיים. כפי שציינתי, השורש שלה מרמז על משהו מקובץ, אשכולי, או מורכב. זהו ניסיון "לבלשן" את האנטומיה, כלומר, למצוא מילה ערבית שתתאר את האיבר על בסיס מאפייניו. זה כמו להגיד "פרי המוח" במקום "מוח" – ניסיון לייצר תמונה מילולית. ההיסטוריה של הרפואה הערבית הקלאסית מלאה בניסיונות כאלה, לתת שמות ערביים ייחודיים לאיברים ומחלות, לפעמים בהצלחה מסחררת ולפעמים עם קצת פחות תהודה. המעת'כלה היא דוגמה מצוינת לכך – מילה יפה, עמוקה, אבל קצת פחות "און-טרנד" היום.
השילוב בין שתי המילים – אחת שאולה ואחת שורשית – הוא לא רק עניין אנטומי או בלשני; הוא שיעור בהיסטוריה של הרפואה והשפה. הוא מראה לנו איך ידע מתגלגל ואיך תרבויות בוחרות לעבד אותו. זו דוגמה חיה לכך שאין "פתרון אחד" לשאלות לשוניות, אלא מכלול של אפשרויות, שכל אחת מהן נושאת עימה משקל היסטורי, תרבותי ופרקטי.
כששפה פוגשת רפואה: האם דיוק זה רק עניין של חיים ומוות? (כן, בדרך כלל!)
חשיבות הדיוק בטרמינולוגיה רפואית – ומה קורה כשמפספסים? (ספוילר: אף אחד לא רוצה לגלות)
בעולם שבו מילים יכולות לשנות גורלות, העולם הרפואי הוא כנראה הדוגמה הקיצונית ביותר. כשאתה אומר "לבלב", אתה לא סתם זורק מילה לאוויר. אתה מתכוון לבלוטה ספציפית, בעלת תפקידים ספציפיים, שדורשת אבחון ספציפי וטיפול ספציפי. אין מקום לטעויות, ואין מקום לפרשנויות יצירתיות, אלא אם כן אתם רוצים להיות חלק ממערכון קומי עצוב במיוחד.
דמיינו לרגע תרחיש: רופא אומר "בלוטה" והמתורגמן מתרגם ל"בלוטה כללית" במקום "לבלב". מטופל עלול לקבל טיפול לא נכון, או גרוע מכך, לא לקבל את הטיפול הנכון בכלל. בגלל מילה אחת, תמימה לכאורה. זה נשמע כמו קטע מסרט הוליוודי זול, אבל במציאות, טעויות בטרמינולוגיה רפואית עלולות להיות קטלניות. ולכן, הדיוק הוא לא רק המלצה נחמדה, הוא הכרח קיומי. הוא עמוד התווך שעליו נבנית כל תקשורת רפואית אפקטיבית.
העניין הוא לא רק לתרגם מילה במילה, אלא להבין את ההקשר, את המשמעות ואת הניואנסים התרבותיים והרפואיים שמאחוריה. "הבנכריאס" היא מילה שנבחרה לא סתם כי היא "נשמעת טוב", אלא כי היא נושאת עמה את ההבנה המודרנית של תפקיד האיבר, מחלותיו, והטיפולים הקשורים אליו, בכל השפות שאימצו אותה. זו לא רק מילה, זו חבילת ידע שלמה שמגיעה איתה. וזה, חבר'ה, שווה יותר מכל זהב.
אז… האם יש "נכון" ו"לא נכון" כשזה מגיע לבלב בערבית? (תשובה: תלוי את מי אתם שואלים ומה השעה!)
אם הגעתם עד לכאן, אתם כבר יודעים שהחיים לא כל כך שחור-לבן, וגם השפה לא. במקרה של לבלב בערבית, אין "נכון מוחלט" ו"לא נכון מוחלט", אלא יותר עניין של הקשר וקהל יעד.
מתי "البنكرياس" הוא ה"נכון" שלכם?
- כשאתם רופאים, סטודנטים לרפואה, או עוסקים בתחום הבריאות.
- כשאתם קוראים או כותבים מאמרים מדעיים, ספרות רפואית, או דוחות קליניים.
- כשאתם רוצים להיות מובנים באופן חד-משמעי בכל רחבי העולם הערבי המודרני.
- כשאתם פשוט רוצים להיות פרקטיים ולא לסבך את העניינים.
מתי "المعثكلة" עשויה להיות "נכונה" (או לפחות מעניינת)?
- כשאתם מתעמקים בטקסטים רפואיים עתיקים, כתבי יד היסטוריים, או ספרות קלאסית.
- כשאתם חוקרים את הבלשנות והאטימולוגיה של השפה הערבית.
- כשאתם רוצים להרשים את חבריכם הבלשנים באוצר מילים עשיר ויוצא דופן (על אחריותכם בלבד, הם עלולים לחשוב שאתם קצת מוזרים).
- כשאתם רוצים להראות שאתם מכירים את השפה על בורייה, על כל רבדיה ההיסטוריים והתרבותיים.
במילים אחרות, אם אתם בחדר ניתוח, תבחרו ב"البنكرياس". אם אתם בספרייה עתיקה, "المعثكلة" תעניק לכם נקודות סטייל. וזה כל היופי שבשפה – היא מאפשרת לנו להתאים את עצמנו למגוון עצום של מצבים. אבל היי, זכרו – ברוב המקרים, כשאתם לא מנתחים תוך כדי שיעור היסטוריה, כנראה ש"البنكرياس" היא המילה שתציל לכם את העור (ואולי גם את הלבלב).
חמש שאלות בוערות (וקצת ציניות) על לבלב, ערבית והחיים עצמם!
1. האם ללבלב יש חוש הומור? ואיך זה קשור לשפה?
תשובה: האמת? כנראה שלא, אבל יש לו דרך צינית למדי להזכיר לנו את קיומו כשמשהו לא בסדר. הוא לא ידפוק על הדלת ויגיד "היי, אני הלבלב, יש לי בעיה." הוא פשוט יגרום לכם לכאבי בטן מטורפים או לבעיות סוכר. בדיוק כמו ששפה – כשהיא לא מדויקת – לא תדפוק על הדלת ותבקש תיקון. היא פשוט תוביל לאי-הבנה, ולפעמים, בדיוק כמו הלבלב, לתוצאות כואבות. אז אם כבר, הלבלב הוא מומחה לתקשורת פסיבית-אגרסיבית, ושפה מדויקת היא האנטי-תזה לכך.
2. אם הייתי צריך לבחור מילה אחת בלבד ל"לבלב" בערבית, באיזו הייתי משתמש ולמה?
תשובה: בלי לחשוב פעמיים, البنكرياس (אל-בנכריאס). הסיבה פשוטה ופרקטית: זוהי המילה המובנת והמקובלת ביותר בהקשר המודרני, במיוחד בתחומי הרפואה והמדע. היא מבטיחה תקשורת ברורה ונטולת בלבול. "المعثكلة" אולי יפה ונושאת היסטוריה, אבל בעולם שבו דיוק יכול להציל חיים, אנחנו רוצים את הקונצנזוס, לא את היצירתיות הבלשנית.
3. האם הידע על הלבלב השתנה עם השנים, ואיך זה השפיע על המילים בשפה הערבית?
תשובה: בהחלט! בעבר, הבינו שהלבלב הוא איבר חשוב, אבל לא ידעו בדיוק את כל תפקידיו, במיוחד את תפקידו האנדוקריני (ייצור אינסולין). ככל שהידע הרפואי התפתח והתבהרו תפקודיו המורכבים, נוצר צורך בשפה מדויקת יותר. אימוץ המילה "البنكرياس" אפשר התייחסות למכלול הידע המודרני, בעוד ש"المعثكلة" נשארה יותר כתיאור כללי מבוסס מראה. הידע משנה את השפה, והשפה מאפשרת לנו להביע ידע מורכב יותר.
4. האם יש ניבים או ביטויים בערבית שקשורים ללבלב, בדומה לביטויים כמו "כאבי בטן" אצלנו?
תשובה: זו שאלה נהדרת, וקצת מסובכת. ברוב השפות, לאיברים חיוניים וברורים יותר כמו לב, כבד, או אפילו כליות, יש הרבה ביטויים וניבים. הלבלב, בהיותו איבר "פנימי" יותר, שרק יחסית לאחרונה הובן לעומק, פחות מככב בניבים יומיומיים. בדרך כלל, כשמדברים על כאבים כלליים, משתמשים בביטויים כמו "وجع بطن" (וכאב בטן) או "ألم في البطن" (כאב בבטן). אין מקבילה ל"כאבי לבלב" כביטוי מטפורי למשהו שולי, בניגוד ל"כאבי ראש" לדוגמה. הוא פשוט יותר מדי "אקזוטי" בשביל השפה העממית.
5. למה כל כך חשוב להתעקש על דיוק במילה כמו "לבלב", ולא פשוט להגיד "בלוטה בבטן"?
תשובה: מכיוון ש"בלוטה בבטן" זה כמו להגיד "רכב שיש לו גלגלים" במקום "מכונית פרארי". זה נכון, אבל חסר לחלוטין את הדיוק, את המידע ואת היכולת לתקשר באופן יעיל. יש עשרות בלוטות שונות ומשונות בבטן, ולכל אחת מהן תפקיד שונה לחלוטין. דיוק הוא קריטי לאבחון, לטיפול, למחקר ולכל מה שקשור לבריאות. בלי דיוק, אנחנו חוזרים לעידן שבו רופאים היו מנחשים. ואף אחד מאיתנו לא רוצה להיות ה"ניחוש" הבא של רופא, נכון?
למען העתיד: איך להמשיך לחפור בשפות (ולהישאר שפויים)? ומה הקשר ללבלב?
הסוד טמון בסקרנות (ולא רק בלבלב): מה לקחת מהמאמר הזה?
אז מה למדנו מהמסע המרתק הזה אל נבכי הלבלב בערבית? קודם כל, למדנו ששאלה פשוטה לכאורה יכולה לפתוח עולם שלם של ידע. גילינו שהשפה היא יצור חי, נושם ומתפתח, המושפע מהיסטוריה, תרבות, מדע וצרכים פרקטיים. ראינו איך מילים יכולות להיות חלון אל העבר, וכלי חד למען העתיד. ובעיקר, הבנו שאין דבר כזה "סתם מילה".
הלקח החשוב ביותר הוא שסקרנות משתלמת. היא מובילה אותנו מעבר לתשובות השטחיות, אל עבר ההבנה העמוקה יותר. היא זו שגורמת לנו לשאול "למה?" ו"איך?", ולקבל לא רק עובדות יבשות, אלא סיפורים שלמים שמעשירים את עולמנו. אז בפעם הבאה שתתקלו במילה שנראית לכם מוזרה, או בשאלה שנדמית לכם פשוטה מדי, עצרו לרגע. תשאלו את עצמכם: איזה סיפור מסתתר מאחוריה? איזו היסטוריה היא נושאת עמה? כי ברוב המקרים, התשובה תהיה הרבה יותר עמוקה, מצחיקה, או אפילו צינית ממה שחשבתם.
ומבחינת הלבלב – הוא שם, עובד בשקט, ומחכה שנקדיש לו קצת מחשבה, לא רק כשהוא כואב, אלא גם כשהוא מספק לנו שיעור בלשני והיסטורי מרתק. תזכרו: البنكرياس הוא חבר שלכם במאה ה-21. תעשו איתו שלום, ותתקשרו איתו נכון. כי בסופו של דבר, גם אם זה רק לבלב, הדיוק קובע הכל.