המילים הערביות ששתלו לכם במוח (ואתם אפילו לא שמתם לב)
אני מכיר אתכם. אתם יושבים עכשיו, אולי עם כוס קפה, אולי סתם מגלגלים את העיניים, ותוהים לעצמכם: ״עוד מאמר על שפות? מה כבר אפשר לחדש לי?״ ובכן, תתפלאו. כי עומד לקרות משהו קצת אחר. אנחנו עומדים לצאת למסע קצר ומפתיע אל תוך המילים שאתם אומרים כל יום, לפעמים עשרות פעמים, בלי שיהיה לכם מושג ירוק מאיפה הן הגיעו. וספוילר קטן: הרבה מהן הגיעו משכנה שלא תמיד נעים לנו להודות בקשרים הקרובים איתה. כן, חברים, אנחנו הולכים לדבר על הערבית שחיה ובועטת בתוך העברית שלכם. ואם אתם חושבים שאתם יודעים הכול, תתכוננו, כי יש פה כמה הפתעות שהולכות לשנות לכם את הפריזמה הלשונית. מבטיח שזה יהיה פחות משעמם משיעור דקדוק ויותר מרתק משיחה על העלאת שכר. אז יאללה, בואו נצלול.
ההיסטוריה הסודית: איך הערבית חדרה לעברית?
טוב, אז לפני שאנחנו מתחילים לרסס דוגמאות לכל עבר כמו ירי מטורף, צריך להבין את הרקע. השפות לא חיות בואקום. הן כמו שכנים – לפעמים רבים, לפעמים משתפים סוכר (או במקרה שלנו, מילים). והעברית והערבית? הן יותר מסתם שכנות. הן כמו אחיות רחוקות במשפחה השמית הגדולה. שתיהן חולקות שורשים דומים, מבנים דקדוקיים מקבילים, ובמשך אלפי שנים חיו בסביבות גאוגרפיות קרובות. דמיינו את זה כמו שני ענפי עץ שיצאו מאותו גזע, גדלו אחד ליד השני, והרוח נשאה עלים (מילים) מענף לענף.
אבל הפלישה הגדולה, הפלישה המשמעותית של מילים ערביות לתוך מה שהפך בסוף לעברית המודרנית, קרתה בעיקר במאות האחרונות. ובמיוחד כאן, באזור שלנו. במשך תקופות ארוכות, אוכלוסיות דוברות ערבית היו הרוב כאן. יהודים חיו לצד ערבים, סחרו איתם, דיברו איתם, צחקו איתם, כעסו עליהם. ובדיוק כמו שקורה בכל מקום בעולם שבו שפות נפגשות, מילים התחילו לעבור מצד לצד.
התקופה העות'מאנית והמנדט: כור היתוך לשוני?
בואו נדבר רגע על תקופת שלטון האימפריה העות'מאנית ואחר כך המנדט הבריטי. אלה היו תקופות שבהן היישוב היהודי גדל והתרחב, אבל עדיין חי בתוך מרחב שבו הערבית הייתה שפה דומיננטית. אנשי היישוב פגשו דוברי ערבית בשווקים, בכפרים הסמוכים, בעבודה. היה צורך לתקשר. ומה קורה כשיש צורך לתקשר ואין לכם את המילה בעברית (או שהמילה העברית המקבילה מרגישה קצת רשמית מדי או לא מתאימה)? לוקחים מהשכן. פשוט ככה. מילים לתיאור מאכלים מקומיים, חפצים שלא היו קיימים קודם, מונחים חקלאיים, ובעיקר – ביטויים וסלנג שהכניסו קצת פלפל לדיבור.
זה לא היה תהליך מסודר ומאורגן, כמובן. אף אחד לא ישב בישיבת ממשלה (גם כי לא הייתה כזו) והחליט "אוקיי, מעכשיו נאמץ את המילה הזו והזו מן הערבית". זה קרה בשטח, בדיבור היומיומי, ב"שפה של הרחוב". ומכיוון שהרחוב היה מאוד מחובר למרחב הערבי שמסביב, ההשפעה הייתה טבעית, בלתי נמנעת, ולפעמים גם בלתי מורגשת כמעט.
הרבה מהמילים שחדרו אז, נשארו איתנו עד היום. הן הפכו להיות חלק כל כך אינטגרלי מהעברית שלנו, שקשה לנו לדמיין איך היינו מסתדרים בלעדיהן. והאמת? זה גם די משעשע לחשוב על זה. אנחנו יכולים להתווכח על גבולות ועל היסטוריה, אבל בפועל, המילים הערביות חיות איתנו בכיס, במטבח, ואפילו בפה כשאנחנו מתעצבנים או מתלהבים.
7 מילים ערביות שאתם בטוח משתמשים בהן (ולא ידעתם את הסיפור המלא)
אוקיי, הגיע הזמן לדבר תכלס. בואו נראה כמה דוגמאות קלאסיות. אלה מילים שכולם מכירים, כולם משתמשים, אבל האם עצרתם פעם לחשוב עליהן מעבר לשימוש היומיומי? הנה כמה מהחביבות עליי:
- סבבה: המילה האולטימטיבית לרביצה בכיסא נוח. "איך היה היום?" "סבבה". "הכול בסדר?" "כן, סבבה". המילה הזו הגיעה אלינו ישירות מהערבית המצרית (או שפות ערביות אחרות באזור) ומשמעותה המקורית היא "טוב מאוד", "יופי", "בסדר גמור". היא נדבקה לעברית כמו מסטיק לשיער ומסרבת להיפרד. ויש שיאמרו שהיא המילה הכי חשובה בסלנג הישראלי. כי אם משהו סבבה, כנראה שהכול יהיה סבבה.
- יא-אללה: טוב, זו לא מילה אחת, זה ביטוי. והוא כל כך שימושי! הוא יכול להביע תסכול ("יא-אללה, איזה פקק!"), התלהבות ("יא-אללה, איזה גול!"), הפתעה ("יא-אללה, לא ידעתי!"), או סתם להיות מילת מילוי ("אז… יא-אללה, מה עכשיו?"). זהו ביטוי תפילה בערבית שמשמעותו המקורית "הו אלוהים!". השימוש הישראלי הפך אותו לזעקת השתאות רב-תכליתית. קצת מצחיק לחשוב שאנחנו קוראים לאלוהים כל פעם שאנחנו נתקעים בפקק, לא?
- פדיחה: איזה פדיחה! המילה הזו, שמתארת מבוכה, בושה קלה, או טעות מטופשת, היא גם כן במקור מערבית. היא קשורה לפועל שמשמעותו לחשוף, לגלות (במובן השלילי, כמו לחשוף סוד או חולשה). כשאנחנו אומרים "איזו פדיחה", אנחנו בעצם אומרים "איזו חשיפה מביכה!". הרבה יותר דרמטי ממה שחשבתם.
- חומוס: טוב, זו אולי הדוגמה הכי ברורה. המילה לממרח האהוב הזה (והגרגר עצמו) היא ערבית. וזה רק קצה הקרחון הקולינרי. פלאפל, שווארמה, שקשוקה, לאפה, כנאפה – כל אלה (ועוד רבים אחרים) הן מילים שהגיעו אלינו מהמטבח הערבי והפכו להיות חלק בלתי נפרד מהמטבח הישראלי. ואף אחד לא מתלונן על זה, נכון? כי אוכל טוב מדבר בכל השפות.
- כאילו: המילה שנואה על מורי לשון רבים, ואהובה על בני נוער (ובעצם, על כולם). "זה היה כאילו… לא יודע". "הוא נראה כאילו עייף". השימוש הרווח ב"כאילו" בעברית הוא קצת שונה מהמשמעות המקורית שלה בערבית ("כאילו"). בעברית היא הפכה להיות גם מילת מילוי, גם מילת הסתייגות, וגם דרך לרכך אמירה. היא נפוצה כל כך בדיבור, שלפעמים מרגיש שהיא החמצן של המשפט.
- אחלה: "אחלה יום!", "אחלה גבר!", "אחלה מקום!". המילה הזו, שמשמעותה "טוב", "נהדר", "מצוין", הגיעה גם היא מהערבית ונדבקה חזק. היא משדרת נינוחות, קלילות, ואופטימיות מסוימת. אם משהו אחלה, אין צורך להרחיב במילים. זה פשוט… אחלה.
- בקשיש: המילה הזו, לתשלום קטן, טיפ, או שוחד קטן, הגיעה במקור מטורקית דרך ערבית, ונכנסה חזק גם לעברית. היא קשורה לעולם של שווקים, עסקאות קטנות, ולפעמים… שירות מהיר יותר. זהו מונח שימושי מאוד במזרח התיכון, והוא מצא את דרכו הטבעית גם לשפה שלנו.
אלה רק כמה דוגמאות קטנות מהאוקיינוס הגדול של מילים ערביות בעברית. יש עוד כל כך הרבה! מילים שקשורות לבנייה, לחקלאות, לבעלי חיים, לרגשות, למצבים חברתיים. כל מילה כזו מספרת סיפור קטן על המפגש בין התרבויות והשפות באזור הזה. זה כמו ארכיאולוגיה לשונית, רק שאתה לא מתלכלך בחול.
שאלות ותשובות בזק (כי אני יודע שאתם סקרנים)
עצרו הכול. בטח יש לכם שאלות בוערות. הנה כמה ניחושים לגבי מה שרציתם לשאול, ותשובות קצרות ולעניין:
ש: האם כל המילים האלה הן בדיוק כמו בערבית המודרנית?
ת: לא תמיד. לפעמים המילים עברו שינויים קלים בהגייה, ולפעמים המשמעות שלהן בעברית המודרנית התרחקה קצת מהמשמעות המקורית שלהן בערבית הקלאסית או בניבים מסוימים. שפות הן דבר חי ודינמי!
ש: כמה מילים כאלה יש בעברית בכלל?
ת: קשה לנקוב במספר מדויק, כי מה נחשב "מילה ערבית"? רק מילים שאין להן מקור שמי אחר? סלנג? מילים שנכנסו מזמן והשתלבו לגמרי? אבל הערכות נעות במאות, ואפילו יותר, תלוי איך סופרים ומה כוללים.
ש: האם יש גם מילים עבריות בערבית?
ת: בהחלט! ההשפעה היא הדדית, אם כי ההשפעה של הערבית על העברית המודרנית (במיוחד בסלנג ובדיבור יומיומי) נחשבת למשמעותית יותר מבחינה כמותית ומשמעותית.
ש: האם זה "רע" שהעברית מושפעת מערבית?
ת: ממש לא! השפעות בין שפות הן דבר טבעי לחלוטין, וקרה לכל שפה בעולם. זה מעשיר את השפה, מוסיף לה גוונים, ומספר סיפור על ההיסטוריה והתרבות של האזור. שפות שאינן מושפעות נוטות לקפוא על שמריהן.
ש: למה אנחנו משתמשים במילים האלה במקום במילים עבריות?
ת: לפעמים אין מילה עברית מקבילה שמרגישה טבעית בדיבור יומיומי (למשל, מילים למונחי מטבח מסוימים). לפעמים המילה הערבית קצרה יותר, קליטה יותר, או פשוט נשמעת יותר "קולית" או מתאימה לקונטקסט (סלנג). ולפעמים זה פשוט הרגל לשוני שנוצר לאורך דורות.
ש: האם אקדמיה ללשון עברית מתייחסת למילים האלה?
ת: האקדמיה מכירה בקיומן של מילים אלה, אך היא לא מעודדת שימוש בהן בשפה ה"תקנית". תפקידה הוא לשמר ולפתח את העברית על בסיס מקורותיה, אבל היא לא יכולה ולא מנסה להתעלם מהשפה החיה והמתפתחת ברחוב.
ש: האם ערבים דוברי ערבית מבינים את המילים האלה כשאנחנו משתמשים בהן?
ת: תלוי במילה ובהקשר. מילים רבות הן נפוצות בניבים ערביים מקומיים, אז כן, סביר להניח שיבינו. אבל חלקן עברו שינויים או משמשות בסלנג עברי ספציפי, ואז ייתכן שלא יבינו אותן באותה קלות.
מעבר לסלנג: השפעות עמוקות יותר?
עכשיו, אחרי שצחקנו קצת על "סבבה" ו"יא-אללה", בואו נדבר ברצינות. ההשפעה הערבית על העברית היא לא רק ברמת מילים בודדות או סלנג. היא מגיעה גם לרמות עמוקות יותר, לפעמים מבלי שנשים לב בכלל. דמיינו שהעברית היא כמו בניין, והערבית היא כמו מעצב פנים שבלי ששמתם לב, שינה כמה דברים בעיצוב הפנים, הזיז רהיטים (משפטים), הוסיף קישוטים (מילים נרדפות או ביטויים חדשים), ואפילו קצת שיפץ את האינסטלציה (מבנים דקדוקיים או תחביריים).
למשל, ישנם מבנים תחביריים מסוימים בעברית מודרנית שחוקרים טוענים שהושפעו מהערבית. דרכים לנסח משפטים, להשתמש בפעלים מסוימים, או לחבר מילים יחד. אלה דברים שקשה יותר לשים עליהם את האצבע מאשר מילה כמו "פלאפל", אבל הם שם, מתחת לפני השטח, ומשפיעים על איך שהשפה מרגישה וזורמת.
איך מילה ערבית משנה את צורתה בעברית? (הכימיה הלשונית)
זה גם מרתק לראות איך מילים ערביות משתלבות במערכת הדקדוקית העברית. הן לא תמיד נכנסות כפי שהן. לפעמים הצלילים משתנים קצת כדי להתאים לצלילים הקיימים בעברית. לפעמים המין הדקדוקי (זכר/נקבה) משתנה. לפעמים מוסיפים להן סיומות עבריות. דמיינו את המילה כמו אורח שמגיע למסיבה – הוא צריך להתאים את עצמו קצת לכללי המסיבה כדי להשתלב טוב.
לדוגמה, המילה "ראס" בערבית (ראש) נכנסה לעברית במגוון ביטויים כמו "על הראס" (על הראש) או "ראס ערבי" (כינוי לצמח). לפעמים מילים מערבית מקבלות צורת רבים עברית, למשל "חנויות" (מ"חנות" מערבית). זה מראה כמה השפה מסוגלת לקבל אליה אלמנטים חיצוניים ולעבד אותם לפי הכללים הפנימיים שלה. קצת כמו מערכת עיכול לשונית.
השפעה תרבותית וקשרים אנושיים: מעבר למילים
מעבר להיבט הלשוני הטהור, המילים הערביות בעברית מספרות לנו סיפור חשוב על ההיסטוריה, על התרבות, ועל הקשרים האנושיים באזור הזה. כל מילה כזו היא עדות למפגשים שהיו, לאינטראקציות שהתקיימו, לחיי היומיום המשותפים שהתנהלו כאן במשך דורות. הן תזכורת לכך שלמרות המתחים והקונפליקטים, יש גם סיפור של חיים משותפים, של השפעה הדדית, של יצירה משותפת (גם אם לא תמיד מודעת) של תרבות ולשון.
כשאתם יושבים במסעדה ואומרים "אני רוצה חומוס-צ'יפס-סלט", אתם לא רק מזמינים ארוחה. אתם משתמשים בשרשרת מילים שכל אחת מהן הגיעה ממקום אחר (חומוס מערבית, צ'יפס מאנגלית, סלט מלטינית/צרפתית). זה מיקרוקוסמוס של ההיסטוריה הלשונית של המזרח התיכון והעולם. זה מראה כמה אנחנו מחוברים, גם אם לא תמיד אנחנו זוכרים או רוצים בכך.
והנה קצת ציניות בשביל הנשמה: זה קצת מצחיק לחשוב שאנשים שצועקים "מוות לערבים" עושים את זה לפעמים תוך שימוש במילים כמו "יא-אללה" או "סבבה". הלשון, מסתבר, פחות פוליטית מבני האדם.
למה כל זה צריך לעניין אתכם?
אולי אתם שואלים את עצמכם, ״אוקיי, הבנתי, יש מילים ערביות בעברית. ביג דיל. מה זה נותן לי?״ אז ככה:
- זה פותח לכם את הראש: זה גורם לכם להסתכל על השפה שלכם באור חדש, להבין שהיא לא משהו קפוא וסגור, אלא משהו חי, נושם, ומושפע מכל מה שקורה סביבה.
- זה עושה אתכם חכמים יותר במסיבות: בפעם הבאה שמישהו יגיד ״יא-אללה״ תוכלו להגיד בחכמה: ״מעניין לדעת שמקור הביטוי הזה הוא תפילה לאלוהים בערבית״. כולם יתפעלו. או יגלגלו עיניים. סיכון מקצועי.
- זה מחבר אתכם למקום: הבנת המילים האלה מחברת אתכם עמוק יותר להיסטוריה ולתרבות של האזור שבו אנחנו חיים. זה לא רק לימוד מילים, זה לימוד ההקשר שבו המילים נוצרו והתפתחו.
- זה פשוט מרתק: ברצינות. לחשוב שמילה כמו ״בקשיש״ או ״פדיחה״ נוסעת איתנו כבר מאות שנים ועדיין רלוונטית בדיבור היומיומי? זה פשוט מגניב.
העברית של העתיד: האם ההשפעה תימשך?
ומה הלאה? האם ההשפעה הערבית על העברית תימשך? ובכן, יש דעות שונות. מצד אחד, האינטראקציה הישירה בשטח אולי פחות אינטנסיבית מאשר בעבר במובנים מסוימים. מצד שני, ערוצי תקשורת חדשים, תרבות פופולרית משותפת (מוזיקה, אוכל), ועדיין חיים משותפים באזורים מסוימים, יכולים להמשיך ולטפטף מילים וביטויים משפה לשפה.
הסלנג ממשיך להיות כר פורה לשילוב מילים חדשות, ולעיתים מילים אלה מגיעות גם מערבית (למשל, ביטויים שמושפעים מראפ ערבי או מוזיקה מזרחית שמילותיה מושפעות מערבית). השפה לא מפסיקה לזוז, לנשום, ולהשתנות. וההשפעה הערבית היא חלק בלתי נפרד מהדנ"א של העברית המודרנית. אי אפשר למחוק את זה, וגם אין שום סיבה לעשות את זה.
אז בפעם הבאה שאתם אומרים "יא-אללה" כשנשפך לכם הקפה על המחשב, או "סבבה" כשהחבר שואל מה קורה, או נהנים מ"פלאפל" טעים, תזכרו את המסע הקצר שעשינו כאן. תזכרו שהמילים האלה הן לא רק צלילים שיוצאים לכם מהפה. הן היסטוריה, הן תרבות, הן עדות לחיים המורכבים והמרתקים שאנחנו חיים כאן. והן חלק מכם, חלק מהשפה שלכם, חלק מהסיפור שלכם. וזה, לדעתי, די אחלה.