אז החלטתם לצלול לעולם המופלא של השפה הערבית? יא אהלן וסהלן! ברוכים הבאים. זו שפה עשירה, מרתקת ו… כן, לפעמים קצת מבלבלת. אבל אל דאגה, אנחנו כאן כדי לעשות סדר. המדריך הזה ילווה אתכם צעד אחר צעד. נדבר על הערבית ה"רשמית" ועל זו שמדברים ברחוב. נתמקד בזו ששומעים ממש כאן, מעבר לפינה – הניב הפלסטיני/לבנטיני. ונעשה את זה בכיף, עם דוגמאות מהחיים. יאללה, מתחילים?
שתי ערביות? סיפור מסע בין פֻצְחָא לעַאמִ֫יָּה
דבר ראשון שחשוב להבין: אין "ערבית" אחת. יש שתי רמות עיקריות שחיות זו לצד זו. זה קצת כמו ההבדל בין העברית של התנ"ך או של נאומים רשמיים לבין העברית שאנחנו מדברים עם חברים ביום יום. בערבית, הפער הזה גדול יותר.
הכירו את הפֻצְחָא (Fus-ha): הערבית הספרותית התקנית
זאת הערבית ה"רצינית". היא נקראת גם Modern Standard Arabic (MSA). תמצאו אותה ב:
- ספרים ועיתונים
- מהדורות חדשות בטלוויזיה וברדיו
- נאומים רשמיים של פוליטיקאים
- במסגדים ובטקסטים דתיים (כאן היא קרובה לערבית הקלאסית של הקוראן)
הפצחא היא השפה המשותפת לכל העולם הערבי, ממרקש ועד בגדד. היא מאפשרת לערבים ממדינות שונות להבין זה את זה בהקשרים פורמליים. היא נחשבת לשפה יוקרתית ואלגנטית. אבל… כמעט אף אחד לא מדבר אותה בבית או ברחוב בחיי היום יום. אם תנסו להזמין קפה בפצחא בבית קפה ברמאללה, יבינו אתכם, אבל זה יישמע קצת… מוזר. כמו לבקש "הלוא תיתן לי ספל קפה?" במקום "אפשר קפה?".
דוגמה קטנה: בפצחא תגידו "אני הולך לשוק" כך: أنا أذهبُ إلى السوق (Ana adh-habu ila as-suq). שימו לב לסיומות הדקדוקיות המדויקות.
ועכשיו, העַאמִ֫יָּה (Amiyya): הערבית המדוברת, שפת הרחוב
פה נכנס הכיף האמיתי! ה"עאמייה" היא בעצם אוסף של להגים (דיאלקטים). זו השפה שבה אנשים חיים, צוחקים, רבים ומתאהבים. לכל אזור גאוגרפי יש את הלהג הייחודי שלו. ערבית מצרית נשמעת שונה מערבית מרוקאית, ושתיהן שונות מערבית עיראקית.
זה כמו ההבדל בין אנגלית בריטית, אמריקאית ואוסטרלית, רק עם הבדלים לפעמים גדולים יותר במילים ובדקדוק. דובר ערבית מקהיר ודובר ערבית מרבאט עשויים להתקשות להבין זה את זה אם ידברו רק בלהגים שלהם, בלי "לעבור" קצת לפצחא או להשתמש במילים מוכרות יותר.
הזום שלנו: הלהג הלבנטיני (שאמי)
כשאנחנו מדברים על ערבית פלסטינית, אנחנו מתכוונים ללהג ששייך למשפחה גדולה יותר שנקראת "ערבית לבנטינית" או "שאמית" (Shami). "א-שאם" (الشام) הוא השם ההיסטורי לאזור סוריה רבתי.
הלהג הלבנטיני מדובר ב:
- פלסטין
- ירדן
- לבנון
- סוריה
זו הערבית שסביר להניח שתשמעו הכי הרבה בישראל ובסביבתה הקרובה. זה הלהג של השכנים, של השווקים בעיר העתיקה, של הסדרות הלבנוניות הפופולריות. לימוד הלהג הזה הוא סופר פרקטי למי שחי באזור.
גם בתוך הלבנטיני יש גוונים!
חשוב לדעת שגם בתוך ה"שאמי" יש הבדלים. ערבי מירושלים ידבר קצת שונה מערבי מעזה, או מחיפה. יש הבדלים בין עירוניים לכפריים (פלאחי), בין צפון לדרום. למשל, הגיית האות קאף (ق):
- בערים רבות (ירושלים, דמשק) היא נהגית כמו אלף (א – המזה). למשל, המילה "קלב" (לב) תהגה אלב ('alb).
- באזורים כפריים ובקרב בדואים היא נשמרת כ-ק' גרונית עמוקה.
- במקומות מסוימים בצפון (לבנון, צפון ישראל) היא יכולה להישמע כמו ק' רגילה או כ'.
אל תיבהלו מההבדלים האלה! הם חלק מהיופי והעושר של השפה. הבסיס של הלהג הלבנטיני משותף וברור ברוב המקרים.
הבדלים עיקריים: פצחא VS לבנטיני (על קצה המזלג)
בואו נראה כמה דוגמאות קונקרטיות להבדלים בין הערבית הספרותית לערבית הלבנטינית המדוברת:
1. הגייה: להתראות קאף, שלום שין!
- האות קאף (ق): כאמור, בפצחא היא תמיד ק' גרונית. בלבנטיני עירוני היא לרוב נהגית כ-א' (המזה). למשל, "אמר" (פצחא: قال – Qaala) יהיה אל ('aal) בלבנטיני.
- האות ג'ים (ج): בפצחא היא נהגית כמו ג' (J באנגלית). בלבנטיני היא נשארת ג' ברוב המקומות (כמו במילה ג'בנה – גבינה), אבל במצרים למשל, היא הופכת ל-ג' (כמו במילה גימל)! כן, זה מבלבל בהתחלה.
- תנועות סופיות: הפצחא מלאה בתנועות סופיות (עַרָאבּ) שמציינות תפקיד דקדוקי. בערבית מדוברת, רובן נעלמות. זה הופך את הדיבור למהיר וזורם יותר. למשל, "ספר" הוא כִּתַ֫אבּ (kitaab). בפצחא, תלוי בתפקיד במשפט, זה יכול להיות kitaabun, kitaaban, kitaabin. בעאמייה? פשוט כתאב (ktaab) וזהו.
2. אוצר מילים: מי צריך "מאד'א" כשיש "שו"?
יש הרבה מילים שונות לגמרי בין שתי השפות. הנה כמה דוגמאות יומיומיות נפוצות בלבנטיני:
- מה? פצחא: ماذا؟ (Maadha?) / לבנטיני: شو؟ (Shu?)
- למה? פצחא: لماذا؟ (Limaadha?) / לבנטיני: ليش؟ (Leish?)
- איך? פצחא: كيف؟ (Kayfa?) / לבנטיני: كيف؟ (Keef?) (פה זה דומה, אבל ההגייה קצת שונה)
- מתי? פצחא: متى؟ (Mata?) / לבנטיני: إيمتى؟ (Eimta?)
- איפה? פצחא: أين؟ (Ayna?) / לבנטיני: وين؟ (Wein?)
- מי? פצחא: مَن؟ (Man?) / לבנטיני: مين؟ (Meen?)
- אני רוצה: פצחא: أريد (Ureedu) / לבנטיני: بدّي (Biddi) (מילה סופר חשובה!)
- יש: פצחא: يوجد (Yoojad) / לבנטיני: في (Fi)
- אין: פצחא: لا يوجد (La yoojad) / לבנטיני: ما في (Ma fi) או فيش (Fish)
- מאוד / הרבה: פצחא: جداً (Jiddan) / كثيراً (Katheeran) / לבנטיני: كتير (Kteer)
רואים? המילים המדוברות הן לרוב קצרות וקליטות יותר.
3. דקדוק: החיים קלים יותר בעאמייה (לפעמים)
הדקדוק של הערבית המדוברת נוטה להיות פשוט יותר מזה של הפצחא:
- אין יחסות: זוכרים את הסיומות הדקדוקיות בפצחא (un, an, in)? תשכחו מהן בעאמייה. זה מקל מאוד על הדיבור הספונטני.
- מערכת פעלים פשוטה יותר: יש פחות צורות וזמנים מסובכים. למשל, כדי להביע עתיד, במקום להשתמש ב- "سـَ" (sa-) או "سَوْفَ" (sawfa) כמו בפצחא, בלבנטיני פשוט מוסיפים "רַח" (raH) או "בִּדִّי" (biddi) לפני הפועל. "אני אלך" בפצחא: "סאד'הבו" (Sa-adhhabu). בלבנטיני: "ראח ארוח" (raH aruuH) או "בדי ארוח" (biddi aruuH).
- ריבוי שבור: זה אחד האתגרים בערבית. גם בפצחא וגם בעאמייה, לצורת הריבוי של שמות עצם רבים אין חוקיות קבועה (כמו הוספת -ים או -ות בעברית). צריך פשוט ללמוד אותם. למשל, 'בית' (beit) -> 'בתים' (byuut), 'ספר' (ktaab) -> 'ספרים' (kutub). זה נשאר אתגר בשתי הרמות.
יאללה, נדבר קצת! ביטויים שימושיים בערבית לבנטינית
אז איך מתחילים לדבר? הנה כמה משפטים וביטויים בסיסיים שיעזרו לכם לשבור את הקרח:
ברכות ונימוסים: הבסיס של הבסיס
- שלום / ברוכים הבאים: אהלן וסהלן (Ahlan wa sahlan) או בקיצור אהלן (Ahlan). אפשר גם מרחבא (MarHaba) כתשובה ל"מרחבא".
- להתראות: מע סלאמה (Ma'a salame) (לך לשלום). תשובה נפוצה: אללה יסלמכ (Allah yisalmak/ik) (שאלוהים ישמור עליך). אפשר גם פשוט ביי (Bye).
- מה שלומך? לגבר: כיפַכּ? (Keefak?) לאישה: כיפִכּ? (Keefik?)
- תשובה ל"מה שלומך?":
- אלחמדללה (Alhamdulillah) – השבח לאל (תשובה נפוצה מאוד, גם אם המצב לא משהו).
- מבסוט / מבסוטה (Mabsut / Mabsuta) – מרוצה / שמח.
- תמאם (Tamaam) – בסדר גמור.
- מאשי (Maashi) – בסדר, הולך. (כמו "זורם").
- תודה: שֻכּרַן (Shukran).
- בבקשה (כתשובה לתודה): עַפְוַן (Afwan) או אַהְלַן (Ahlan).
- בבקשה (כשמבקשים משהו): לגבר: מִן פַצְ'לַכּ (Min faDlak) / לאישה: מִן פַצְ'לִכּ (Min faDlik). אפשר גם לַו סַמַחְת (Law samaHt) / לַו סַמַחְתי (Law samaHti) (אם תרשה / תרשי לי).
- כן: אַיְוַה (Aywa) או נַעַם (Na'am) (נַעַם קצת יותר רשמי).
- לא: לַא (La') (ה-א' בסוף היא כמו עצירה קטנה בגרון – המזה).
- סליחה / przepraszam: אַסִף / אַסְפֵה (Aasif / Aasfeh) (אני מצטער/מצטערת) או פשוט כשרוצים למשוך תשומת לב: עַפְוַן (Afwan) או לַו סַמַחְת/י (Law samaHt/i).
משפטים שימושיים ליום יום
- מה שמך? לגבר: שוּ אִסְמַכּ? (Shu ismak?) / לאישה: שוּ אִסְמִכּ? (Shu ismik?)
- שמי… : אִסְמי… (Ismi…)
- אני לא מבין/ה: אַנַא מִש פַאהֵם / פַאהְמֵה (Ana mish faahem / faahmeh). אפשר גם: מַא בַּפְהַם (Ma bafham).
- אפשר לדבר לאט יותר? מֻמְכֵּן תִחְכּי שְוַי שְוַי? (Mumken tiHki shway shway?)
- כמה זה עולה? אַדֵّיש הַאדַא? (Addesh hada?) או בּכַּםّ הַאדַא? (Bikamm hada?)
- אני רוצה… (מים / קפה / תה): בִּדִّי… (מַי / קַהְוֵה / שַאי) (Biddi… may / qahweh / shaay)
- איפה השירותים? וֵין אלחַמַّאם? (Wein al-Hammaam?) (כן, כמו חמאם טורקי, אבל הכוונה לשירותים).
טיפים קטנים לדרך: ה"וייב" של הערבית
- נימוס זה חשוב: התרבות הערבית מאוד מדגישה נימוס ואירוח. שימוש בברכות, "בבקשה" ו"תודה" הוא חיוני. אל תתביישו להשתמש בהם הרבה!
- אללה איתכם: ביטויים דתיים שזורים עמוק בשפה היומיומית, גם אצל אנשים שאינם דתיים במיוחד. "אינשאללה" (Inshallah – אם ירצה האל) נאמר לגבי כל דבר עתידי. "מאשאללה" (Mashallah – מה שאלוהים רצה) נאמר כשמתפעלים ממשהו יפה או טוב (כדי למנוע עין הרע). "אלחמדללה" (Alhamdulillah – השבח לאל) נאמר המון כתשובה לשלומך, או אחרי שאוכלים, או כשמשהו טוב קורה. קבלו אותם באהבה.
- הגייה זה מאתגר, אבל אפשרי: יש בערבית צלילים שלא קיימים בעברית (כמו עין – ع, ר'ין – غ, חא – ح, קאף – ق, צ'אד – ض). אל תתייאשו! האזנה מרובה וניסיונות חוזרים יעזרו. אל תפחדו להישמע קצת מצחיק בהתחלה. זה חלק מהתהליך. הכי חשוב זה לנסות!
- הקשיבו, הקשיבו, הקשיבו: הדרך הכי טובה לקלוט את המבטא, האינטונציה והמילים היא פשוט להקשיב לדוברי ערבית. שימו מוזיקה ערבית, צפו בסדרות (יש המון סדרות לבנוניות וסוריות מצוינות בנטפליקס!), נסו לשוחח עם דוברי ערבית בסביבתכם.
לסיכום: יאללה, לעבודה!
לימוד ערבית, במיוחד הלהג המדובר, פותח דלת לעולם תרבותי עשיר ולתקשורת אמיתית ובלתי אמצעית עם מיליוני אנשים. זה אולי נראה מאיים בהתחלה עם ההבדלים בין הפצחא לעאמייה והלהגים השונים, אבל ברגע שמתמקדים בלהג ספציפי כמו הלבנטיני, ומתחילים עם הביטויים השימושיים, מגלים שזה לגמרי אפשרי ואפילו מהנה מאוד.
זכרו, המטרה היא תקשורת, לא שלמות דקדוקית. אל תפחדו לטעות, היו סקרנים, והכי חשוב – תהנו מהדרך! הצעד הראשון הוא הקשה ביותר, ואתם כבר עשיתם אותו בקריאת המדריך הזה. בהצלחה! או בערבית לבנטינית: بالتوفيق (Bil-tawfee')!