משפטים בערבית – 7 ביטויים שימושיים שיפתחו לכם דלתות בעולם הערבי

אז החלטתם לצלול לעולם המופלא של השפה הערבית? מעולה! זו שפה עשירה. היא מלאת היסטוריה. היא פותחת דלתות לתרבויות מרתקות. אבל רגע, איזו ערבית בעצם?

אהה, כאן מתחיל הכיף. כי ערבית היא לא "רק" שפה אחת. היא עולם ומלואו. במדריך הזה נצא למסע קליל. נכיר את שתי הפנים המרכזיות שלה. נתמקד בערבית הספרותית. וגם בערבית המדוברת הפלסטינית/לבנטינית. נבין את ההבדלים. נראה איך זה עובד בחיים האמיתיים. והכי חשוב – נעשה את זה בכיף ובצורה פרקטית. יאללה, מתחילים!

מה הסיפור של הערבית? קצת רקע (בלי לחפור!)

ערבית שייכת למשפחת השפות השמיות, ממש כמו עברית. זה אומר שיש לא מעט דמיון ביניהן, במבנה ובאוצר המילים. תחשבו על "סלאם" (שלום) ו"שלום", "כַּתַּבּ" (כתב) ו"כָּתַב". מרגישים בבית? יופי. הערבית היא שפה רשמית בעשרות מדינות. מדברים אותה מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם. היא גם השפה של הקוראן, מה שנותן לה מעמד מיוחד בעולם המוסלמי.

הפיצול הגדול: ערבית ספרותית (פֻצְחַא) מול ערבית מדוברת (עַאמִّיַّה)

זה אולי הקונספט הכי חשוב להבנה כשניגשים לערבית. דמיינו שיש לכם שפה אחת סופר-רשמית, כזו שמשתמשים בה בחדשות, בספרים, בנאומים חשובים – זו הערבית הספרותית התקנית (MSA – Modern Standard Arabic), או בערבית: אַלְ-פֻצְחַא (الفصحى). היא מובנת פחות או יותר בכל רחבי העולם הערבי.

ומצד שני, יש את שפת הרחוב, השפה שבה אנשים מדברים ביום-יום, בבית, בשוק, עם חברים. זו הערבית המדוברת, או בערבית: אַלְ-עַאמִّיַّה (العامية) או אַלְ-דַّארִגִ'ה (الدارجة). והקטע המעניין? ה"עאמיה" הזו לא אחידה בכלל! היא משתנה ממדינה למדינה, ואפילו מאזור לאזור בתוך אותה מדינה. יש ניב מצרי, ניב מרוקאי, ניב עיראקי, ומה שמעניין אותנו במיוחד – הניב הלבנטיני.

ערבית ספרותית (פֻצְחַא): השפה של הפורמליות

הפֻצְחַא היא השפה של הכתיבה, התקשורת הרשמית והתרבות הגבוהה. היא נחשבת ל"נכונה" והיוקרתית. אם תקראו עיתון בערבית, תצפו בנאום של מנהיג ערבי או תקשיבו למהדורת חדשות באל-ג'זירה, תשמעו פֻצְחַא. היא מורכבת יותר מבחינה דקדוקית מהניבים המדוברים.

דוגמה מחיי היום יום? נדיר שתשמעו שיחה ספונטנית בשוק בפֻצְחַא טהורה. זה יהיה קצת כמו לשמוע מישהו מזמין קפה בעברית של התנ"ך. זה אפשרי, אבל כנראה ירים כמה גבות.

ערבית מדוברת (עאמיה): השפה של החיים

כאן הדברים נהיים מעניינים ו… מגוונים! העאמיה היא השפה שבה אנשים חיים ונושמים. היא קלילה יותר, דינמית יותר, ומשתנה כל הזמן. היא ספגה השפעות משפות אחרות ופיתחה מאפיינים ייחודיים בכל אזור.

מה זה אומר פרקטית? שאם תלמדו רק פֻצְחַא, תוכלו לקרוא ולהבין חדשות, אבל תתקשו להבין שיחה יומיומית ברחוב ברמאללה או בביירות. ולהיפך, אם תלמדו רק ניב מדובר, תוכלו לתקשר מצוין עם דוברי הניב הזה, אבל תתקשו לקרוא ספר או עיתון.

זרקור על הניב הלבנטיני (פלסטיני / ירדני / סורי / לבנוני)

הניב הלבנטיני (בערבית: אַלְ-לַّהְגַ'ה א-שַّאמִّיַّה – اللهجة الشامية, כלומר "הניב של בלאד א-שאם") הוא הניב המדובר באזור הלבנט: פלסטין, ירדן, סוריה ולבנון. יש כמובן הבדלים קטנים בין המדינות ואפילו בין ערים וכפרים, אבל בגדול, דוברי הניבים האלה מבינים זה את זה מצוין.

הניב הפלסטיני הוא חלק מהמשפחה הלבנטינית. הוא קרוב מאוד לניב הירדני ולניבים של דרום סוריה ולבנון.

מאפיינים בולטים של הניב הלבנטיני (בהשוואה לספרותית):

• פונטיקה (הגייה):
  • האות קאף (ق) הספרותית נהגית לעתים קרובות כ-א' (המזה – ء). למשל, המילה "לב" (قَلْب – קַלְבּ) בספרותית הופכת ל-אַלְבּ (ألب) במדוברת. (יש אזורים, בעיקר כפריים או בדווים, שבהם עדיין הוגים קאף או אפילו ג').
  • האות ג'ים (ج) יכולה להישמע כמו ג' (כמו במילה ג'ינס) או אפילו כמו ז' (כמו במילה ז'ורנל בצרפתית), תלוי באזור. למשל, "גָ'מַל" (גמל) יכול להישמע גם ככה וגם *זַ'מַל*.
  • סיומות דקדוקיות רבות של הספרותית נשמטות או משתנות.
• אוצר מילים:
  • יש מילים ייחודיות לניב המדובר. למשל, "מה?" בספרותית זה מַאדַ'א? (ماذا؟), אבל בלבנטינית זה פשוט שׁוּ? (شو؟).
  • "איך حالך?" (كيف حالك؟) בספרותית יכול להפוך ל-כִּיף חַאלַכּ? (كيف حالك؟) או בקיצור לגבר: כִּיפַכּ? (كيفك؟), ולאישה: כִּיפֵכּ? (كيفِك؟).
  • "מאוד" בספרותית זה גִ'דַّן (جداً), בלבנטינית נפוץ השימוש ב-כְּתִיר (كتير).
• דקדוק:
  • מבנים דקדוקיים מסוימים פשוטים יותר. למשל, מערכת היחסות (תנועות סופיות שמציינות תפקיד תחבירי) של הספרותית כמעט ולא קיימת במדוברת.
  • צורות עתיד נוצרות לעתים קרובות עם תחילית כמו בִּ- (بـ) או רַחַ (رح). למשל, "אני אלך" יכול להיות אַנַא בַּרוּח (أنا بروح) או אַנַא רַח אַרוּח (أنا رح أروح), בעוד שבספרותית זה סַאַדְ'הַבּ (سأذهب).