איך אומרים פיגוע בערבית – כל מה שצריך לדעת (מפתיע!)

ברוכים הבאים למסע אל נבכי השפה הערבית, מסע שישנה את האופן שבו אתם תופסים חדשות, שיחות, ובעיקר – את הפערים הבלתי נתפסים שבין מילים למשמעות. נמאס לכם לנחש? נמאס לכם להרגיש שאתם מפספסים את התמונה הגדולה, רק בגלל שהתרגום המילולי פשוט לא מספיק? אל דאגה. אתם עומדים לצלול עמוק אל עולם של ניואנסים, פוליטיקה נסתרת, והרבה, אבל הרבה יותר מילים ממה שחשבתם. בסוף הקריאה, לא רק שתדעו איך "אומרים" כל מיני דברים בערבית, אלא תבינו למה אומרים אותם כך, ואיך העולם שלכם עומד להתרחב באופן משמעותי. קחו נשימה עמוקה, אנחנו יוצאים לדרך.

הסיפור הבלתי נתפס של מילה אחת: האם באמת הבנתם מה אומרים שם?

כשמילה אחת היא תעלומה שלמה: למה "פיגוע" הוא רק קצה הקרחון?

בואו נודה על האמת. בעברית, כשמשהו רע קורה, משהו כואב, קטלני, שנועד לזרוע הרס ופחד – אנחנו די מהר שולפים את המילה "פיגוע". קליט, חד, כואב. אבל תנו לי לספר לכם סוד קטן: כשאתם עוברים לערבית, העניינים הופכים להיות פחות חד משמעיים. הרבה פחות. זה לא בגלל שאין מילים כאלה. זה בגלל שהשפה, התרבות, והפוליטיקה מתערבבות יחד לתוך קלחת שמייצרת ספקטרום רחב של ביטויים, שכל אחד מהם נושא איתו מטען משלו. אז איך ייתכן שמושג כל כך בוטה בעברית, הופך לכמעט "פרחוני" או "אפור" בערבית? זו חידה, ואנחנו כאן כדי לפתור אותה.

זה קצת כמו להשוות בין פטיש לבין ארגז כלים שלם של כירורג מוח. שניהם נועדו לעשות עבודה. אבל הדיוק, הניואנסים, והמטרה הסופית – שונים לחלוטין. בואו נצלול פנימה.

1. "פעולה" (عملية): הסכין השוויצרית של העולם הערבי

אז, הנה המילה שבוודאי תשמעו הכי הרבה, וגם תתבאסו עליה הכי הרבה. عملية (עַמַלִיַה). תרגום מילולי? "פעולה" או "מבצע". נשמע תמים, נכון? כמו "פעולה בנקאית" או "מבצע ניקיון". אבל בחדשות, כשמדברים על אירועים אלימים, ה"עמליה" הזו פתאום מקבלת טעם אחר לגמרי. היא יכולה להיות פעולה צבאית, פעולת חבלה, ואפילו פעולה טרוריסטית – הכל תלוי בהקשר. זו מילה שמצד אחד מאפשרת גמישות אדירה, ומצד שני – גורמת לכולנו לגרד את הראש ולתהות, "אבל איזו פעולה בדיוק?".

• היתרון: מאפשרת ניטרליות יחסית, או לפחות מוביליות בנרטיב.
• החיסרון: היא לא אומרת כלום, והיא אומרת הכל. קצת מעצבן, לא?

קחו לדוגמה את הביטוי "عملية فدائية" (עַמַלִיַה פִדַאאִיַה) – "פעולת הקרבה עצמית". הנה, ה"עמליה" התמימה קיבלה כבר כיוון הרבה יותר ספציפי וטעון. הבנתם את הרעיון? זה כמו לומר "רכב" במקום "מכונית מירוץ פורשה 911 טורבו S". שניהם נכונים, אבל אחד מהם הרבה יותר דרמטי ומהיר.

2. "אירוע" (حادث): כשרוצים לזרוק מילה סתמית לאוויר

מילה נוספת שתמצאו המון היא حادث (חַאדִת'). תרגום מילולי: "אירוע", "תקרית", "תאונה". זו מילה שכמעט אפשר להריח עליה את הניסיון הנואש לנטרל את הסיטואציה. "היה אירוע". איזה אירוע? קרה משהו? לא ברור. היא מושלמת כשרוצים לדווח על משהו שקרה, אבל בשום אופן לא רוצים לקחת צד, להכעיס מישהו, או להטיל אחריות ברורה. זה כמו להגיד "דברים קרו". קורים. כל הזמן. אבל כשהם קורים בהקשר של אלימות, ה"דברים" האלה פתאום נשמעים קצת יותר… מטרידים. זו דרך להציג עובדה, ופחות להטיל אשמה או להגדיר את אופי האירוע.

3. "מתקפה" או "התקפה" (هجوم / اعتداء): הופכים את הנימוס לבוטות

אם אנחנו כבר רוצים להיות קצת יותר ישירים, אבל עדיין לא להגיד את "המילה האסורה", נגיע למילים כמו هجوم (הוּג'וּם) שפירושה "מתקפה" או اعتداء (אִעְתִדַאא') שפירושה "תקיפה" / "מעשה תוקפנות". פה כבר יש לנו אירוע אקטיבי, אגרסיבי, עם כוונה ברורה לפגוע. ה"עמליה" הפכה ל"התקפה". זה כבר לא סתם "פעולה" בנקאית. זה כבר "פעולה" שממש מזיקה. אלו מילים חזקות יותר, פחות ניטרליות מ"עמליה" או "חאדת'". הן משמשות בדרך כלל כאשר הדובר רוצה להדגיש את האופי האלים והתוקפני של האירוע, ללא קשר לזהות התוקף או למניעיו. עדיין, לא "פיגוע" ישראלי במובן המלא.

4. "מעשה טרור" (عمل إرهابي): כשאין ברירה, אבל ממש אין

אז, הנה זה בא. המילה שכולנו מחפשים: عمل إرهابي (עַמַל אִרְהַאבִּי) – "מעשה טרור". בום! יש לנו את זה. אבל חכו רגע. מתי תשמעו את זה בערבית? בעיקר כשמדובר באירועי טרור נגד מדינות ערביות, או על ידי ארגונים בינלאומיים שמוגדרים באופן גורף כטרוריסטים (למשל, דאע"ש). כשזה מגיע לקונפליקט הישראלי-פלסטיני, השימוש בביטוי הזה הוא נדיר ביותר, אלא אם כן המדווח הוא מנקודת מבט שרוצה באופן מובהק לגנות את האירוע כטרור, ולרוב זה יהיה בהקשר של מזרח תיכון רחב יותר. למה? כי "טרור" היא תווית. ומי שמטיל את התווית הזו, למעשה כבר קבע עמדה. וזה, אתם יודעים, לא פופולרי תמיד בכולם.

זו המילה שתשמעו בדרך כלל ב-CNN בערבית, או בפרסומים רשמיים של מדינות שחתמו על אמנות נגד טרור. אבל בערוצים שמכוונים לקהל פלסטיני או ערבי רחב יותר, תגלו שהיא כמעט ולא קיימת בהקשר הספציפי שלנו. קצת כמו לנסות למצוא את המים באוקיינוס – הם שם, אבל לא בבקבוק שחיפשתם.

הקונטקסט הוא המלך (והמלכה, והנסיך): איך מפענחים את הסוד?

אז אם כל המילים האלה כל כך גמישות, איך לעזאזל אנחנו אמורים להבין מה קורה? התשובה היא פשוטה (אך מורכבת): הקשר. הקונטקסט. הטון. המילים הסובבות. מי אומר את זה. למי הוא אומר את זה. ואיפה הוא אומר את זה.

1. מי הדובר?

האם זו הודעה רשמית של ממשלה? כתבה בעיתון? ציוץ בטוויטר? לכל גורם יש את האינטרסים שלו ואת הדרך שלו לעצב את המסר. ערוץ חדשות ממלכתי יבחר לרוב בניסוחים פחות מתלהמים או מחויבי עמדה, בעוד גורם לא ממשלתי אולי ישתמש בשפה חריפה יותר, בהתאם לאג'נדה שלו.

2. למי הוא מדבר?

קהל היעד משנה את הכל. האם זו כתבה שמופנית לקהל מערבי? לקהל מקומי? לקהל צעיר? כמו שאתם לא מדברים עם הבוס שלכם באותה שפה שאתם מדברים עם החבר'ה מהפאב, גם בעולם הערבי יש ניואנסים כאלה.

3. אילו מילים מקיפות את המילה המסתורית?

הפעלים, שמות התואר, והביטויים הנלווים הם המפתח. אם מדובר על "עמליה" אבל מיד אחריה מגיעים תיאורים של "דם", "זוועות", "קורבנות אזרחיים", "הרג חפים מפשע" – אתם כנראה מבינים שמדובר במשהו שהוא רחוק מלהיות "פעולה בנקאית".

טיפ קטן לחיים: תמיד חפשו את ה"אבל". "היתה עמליה… אבל היא גבתה קורבנות רבים". ה"אבל" הזה אומר לכם שהדובר אולי מנסה לנסח בעדינות, אבל הלב של הסיפור נמצא אחרי ה"אבל".

שאלות שחבר'ה כמוכם שואלים, ותשובות שיגרמו לכם להרגיש חכמים יותר

כנראה שאתם קוראים את זה וחושבים, "רגע, אז אין מילה אחת קלה וברורה?" לא! זו בדיוק הנקודה. אבל אל ייאוש. בואו ננסה לענות על כמה תהיות נפוצות.

• האם יש מילה אחת שמתארת באופן מושלם את "פיגוע" בערבית?

  לא ממש. כמו שראינו, זו אופרה שלמה של מילים. כל אחת עם כוונתה, כל אחת עם הקשרה. מי שמחפש מילה אחת, מפספס את כל העושר והמורכבות.

• למה התקשורת הערבית לא פשוט אומרת "מעשה טרור" אם זה מה שקרה?

  כי "טרור" היא תווית. ותוויות, במזרח התיכון, הן עסק מסוכן. השימוש במונח הזה מחייב עמדה פוליטית ברורה, ושלא נתבלבל – לא כולם רוצים (או יכולים) לנקוט בה. יש כאן גם אלמנט תרבותי-לשוני של הימנעות משיפוט והעדפה של ניטרליות יחסית.

• איך אבחין בין "עמליה" שמתארת פעילות צבאית לגיטימית לבין "עמליה" שמתארת פיגוע?

  הקונטקסט, חבר'ה, הקונטקסט! אם "עמליה" מלווה במילים כמו "נגד אזרחים", "הרג חפים מפשע", "פיצוץ בשוק הומה אדם" – אתם כבר בכיוון הנכון. אם זה "עמליה צבאית נגד מוצב אויב" – זה סיפור אחר לגמרי.

• האם יש הבדל בין השימוש במונחים אלו בדיבור יומיומי לבין חדשות רשמיות?

  בהחלט! בדיבור יומיומי, אנשים עשויים להיות הרבה יותר ישירים ולנקוט צד. בחדשות רשמיות או בעיתונות, הניסוחים נוטים להיות מחושבים ומרוככים יותר, בגלל האחריות וההשפעה על דעת הקהל.

• האם המילה "מג'זרה" (مجزرة – טבח) יכולה לשמש כ"פיגוע"?

  "מג'זרה" היא מילה חזקה מאוד, המתארת טבח המוני, קטל נוראי. היא אכן מתארת אירוע קשה ואלים, ונושאת מטען שלילי כמעט אוניברסלי. היא תשמש לאירועים בקנה מידה גדול של הרג. היא לא בדיוק "פיגוע" במובן הספציפי, אלא יותר "זוועה" או "טבח".

• האם שינוי המילים משנה את המציאות בשטח?

  המציאות בשטח נשארת כפי שהיא, כמובן. אבל המילים בהחלט משנות את האופן שבו אנחנו תופסים את המציאות הזו, איך אנחנו מפרשים אותה, ואיזה נרטיב נבנה סביבה. זו הכוח של השפה – היא לא רק מתארת, היא גם מעצבת.

מעבר לכותרות: מה לומדים מהריקוד הלשוני הזה?

אז מה למדנו מהמסע המרתק הזה אל מאחורי המילים? למדנו שהשפה הערבית, במיוחד כשמדובר בנושאים רגישים וטעונים, היא יצירה מורכבת של דיוק (או חוסר דיוק מכוון), פוליטיקה, ותרבות. זה לא עניין של "להטעות", אלא של הבנה עמוקה של האופן שבו שפות שונות מתמודדות עם מציאות משתנה.

כשאתם קוראים או שומעים חדשות בערבית מעתה והלאה, נסו לחשוב לא רק על המילה עצמה, אלא על כל מה שמסביב לה:

• מי מדבר? מהיכן הוא מגיע? מה האינטרסים שלו?
• לאיזה קהל? האם הוא מנסה לשדר מסר מסוים?
• אילו מילים אחרות מופיעות במשפט? האם הן מחזקות או מחלישות את המסר המקורי?

השפה היא לא רק כלי לתקשורת. היא מראה לנפש, לתרבות, ולפוליטיקה. וברגע שמבינים את זה, כל מה שקראתם ושמעתם בערבית – יקבל פתאום עומק, משמעות, ואולי אפילו צבעים שלא ראיתם קודם. אז בפעם הבאה שאתם שומעים "עמליה", אל תמהרו לשלוף את הפטיש העברי שלכם. תנסו לחשוב כמו כירורג מוח. הרי בסופו של דבר, מי שלא מבין את השפה, לא מבין את העולם. וכעת, אתם מבינים קצת יותר טוב.