תרגילי אנגלית / שאלונים לכיתה ט' – כך תשלטו באנגלית בקלות!

אהלן, תלמידי כיתה ט' וכל מי שאי פעם הרגיש שאנגלית היא סוג של קוד סודי שצריך לפצח! אם אתם פה, כנראה שאתם יודעים שכיתה ט' היא לא סתם עוד שנה. זו נקודת מפנה של ממש. פתאום, האנגלית מקבלת ווליום אחר לגמרי – פחות משחקים, יותר חוקים, ויותר ממה שהייתם רגילים אליו בחיים. נכון, זה יכול להרגיש קצת מאיים, כאילו השפה החליטה ללבוש חליפת קרב ולבדוק אתכם.

אבל בואו נודה באמת: אנגלית היא לא רק ציון בתעודה. היא כוח-על, דרכון לעולם עצום של ידע, בידור, ואפילו לקריירה עתידית שאתם עוד לא מדמיינים. ופה, בדיוק כאן, נכנס המאמר הזה לתמונה. תשכחו מכל מה שחשבתם שאתם יודעים על שיעורי אנגלית משעממים ותרגילים יבשים. אנחנו עומדים לצלול יחד לעולם של ה-Conditionals, ה-Passive, ה-Reported Speech, וגם לקריאה וכתיבה ברמה שתגרום לכם להרגיש כמו סוג של בלשים לשוניים.

אני מבטיח לכם, בסוף הקריאה, לא רק שתבינו את הנושאים האלה על בוריין, אלא גם תראו איך הם מתחברים למציאות היומיומית שלכם. אתם תצאו מכאן עם ארגז כלים שיעשה לכם סדר בראש, יפחית דרמטית את הבלבול, וכן, גם יעזור לכם להצליח בגדול במבחנים. יותר מזה, אתם תרגישו ביטחון עצמי אמיתי ביכולת שלכם לתקשר באנגלית – וזה שווה הכל, תאמינו לי. מוכנים לצאת למסע? בואו נתחיל!

התנאים האלה? 3 דברים שאתם חייבים לדעת כדי לא להתבלבל ב-Conditionals!

אז מה זה בעצם ה-Conditionals? בפשטות, אלה משפטים שמדברים על תנאים ותוצאות. כאילו אתם אומרים: "אם משהו יקרה, אז משהו אחר יקרה". נשמע הגיוני, נכון? הבעיה מתחילה כשיש כמה סוגים, ולכל אחד יש את ה"אם" וה"אז" שלו. אבל אל דאגה, זה פשוט יותר ממה שזה נשמע.

1. Conditional 1: מה יקרה אם…?

זה הסוג הכי פשוט, והכי פרקטי, לחיים האמיתיים שלכם. אנחנו משתמשים בו כדי לדבר על דברים שסביר מאוד שיקרו בעתיד, אם תנאי מסוים יתקיים. כאילו אתם מתכננים את סוף השבוע שלכם:

• המבנה: If + Present Simple, Future Simple (will + verb)

• לדוגמה: If it rains tomorrow, I will stay at home. (אם ירד גשם מחר, אשאר בבית.)

• עוד דוגמה: If you study hard, you will pass the exam. (אם תלמד קשה, תעבור את המבחן.)

זה פשוט כל כך שממש כדאי לזכור את זה. זה ההיגיון הבריא של האנגלית.

2. Conditional 2: מה היה קורה אם…?

פה אנחנו עוברים לעולם של דמיון, או למצבים שפחות סבירים שיקרו. כאילו אתם חולמים בהקיץ על מה הייתם עושים אם הייתם זוכים בלוטו. זה לא קרה (לצערי), אבל כיף לדמיין:

• המבנה: If + Past Simple, Would + Verb (infinitive)

• לדוגמה: If I won the lottery, I would buy a huge house. (אם הייתי זוכה בלוטו, הייתי קונה בית ענק.) – הסיכוי? נמוך עד אפסי.

• עוד דוגמה: If I were you, I would apologize. (אם הייתי אתה, הייתי מתנצל.) – כמובן שאי אפשר להיות מישהו אחר, אז זה דמיוני.

שימו לב, ב-Conditional 2, עם הפועל 'to be', אנחנו תמיד משתמשים ב-were לכל הגופים (I, he, she, it) – If I were, if he were. כן, זה קצת מוזר, אבל זה נכון! מי אמר שאין הפתעות?

שאלות ותשובות מהירות:

ש: מה ההבדל העיקרי בין Conditional 1 ל-2?

ת: Conditional 1 מתאר מצבים ריאליים או סבירים בעתיד. Conditional 2 מתאר מצבים היפותטיים או לא סבירים בהווה/עתיד. בקיצור, 1 זה "יקרה כנראה", 2 זה "אם רק היה קורה".

ש: האם מותר להחליף את הסדר במשפטי Conditional?

ת: בהחלט! אפשר להתחיל עם התוצאה ואז להוסיף את התנאי. לדוגמה: I will stay at home if it rains tomorrow. רק שימו לב שכשמתחילים ב-"if", שמים פסיק בין החלקים. כשמתחילים בתוצאה, לא צריך פסיק. כמה פשוט, ככה אלגנטי.

מי עשה את זה? או: למה לפעמים לשתוק על הפועל זה חזק יותר? (על ה-Passive Voice)

ה-Passive Voice, או "הסביל" בעברית, הוא נושא מרתק שממש משנה את הפוקוס במשפט. במקום להגיד מי עשה מה (אקטיבי), אנחנו מתמקדים במי או מה ש"סבל" את הפעולה (פאסיבי). כאילו אתם רוצים להגיד שהעוגה נאכלה, אבל לא כל כך אכפת לכם מי אכל אותה (או שאתם לא רוצים להגיד…).

3 סיבות למה ה-Passive Voice הוא סוג של אומנות:

1. הנושא לא חשוב, או לא ידוע: The window was broken. (החלון נשבר.) מי שבר אותו? לא אמרנו. אולי זה סוד, אולי לא יודעים, אולי לא מעניין.

2. רוצים להדגיש את המושא: America was discovered by Columbus. (אמריקה התגלתה על ידי קולומבוס.) כאן, אמריקה היא הדגש, לא קולומבוס (למרות שהוא מוזכר).

3. כתיבה אקדמית ומדעית: בטקסטים מסוג זה, הפוקוס הוא על התהליכים והעובדות, פחות על מי שביצע את הניסוי. The experiment was conducted successfully. (הניסוי בוצע בהצלחה.)

המבנה הסודי של ה-Passive Voice – זה קל!

הבסיס הוא תמיד: To Be (בזמן הנכון) + Past Participle (צורה שלישית של הפועל).

• Present Simple Passive: The books are read every day. (הספרים נקראים כל יום.)

• Past Simple Passive: The letter was written yesterday. (המכתב נכתב אתמול.)

• Future Simple Passive: The new school will be built next year. (הבית ספר החדש ייבנה בשנה הבאה.)

כן, זה באמת כל הסיפור. לזכור את זה יפתח לכם עולם שלם של דרכי ביטוי באנגלית. תחשבו על זה כעל שינוי פרספקטיבה, מצלמה שמתמקדת ביעד ולא בצלם.

שאלות ותשובות מהירות:

ש: האם תמיד צריך להשתמש ב-"by" כדי לציין מי עשה את הפעולה?

ת: לא תמיד. אם המבצע לא חשוב, לא ידוע או ברור מההקשר, אפשר להשמיט את ה-"by". לדוגמה: My car was stolen. (המכונית שלי נגנבה.) – לא יודעים מי גנב, אז אין "by".

ש: האם יש זמנים מסוימים שבהם לא משתמשים ב-Passive Voice?

ת: מבחינה דקדוקית, אפשר להשתמש ב-Passive Voice כמעט בכל זמן. אבל בפועל, הוא נפוץ יותר בזמנים פשוטים (Present, Past, Future) ובזמנים מושלמים (Present Perfect Passive: The work has been done). זמנים מתמשכים פחות נפוצים ב-Passive, אבל קיימים (The house is being built).

למה המורה אמרה שאמרתי? סודות הדיבור העקיף (Reported Speech)

Reported Speech, או "דיבור עקיף", זה בדיוק מה שאתם עושים כשאתם מספרים לחבר מה מישהו אחר אמר לכם. במקום לצטט מילה במילה ("אני רעב!"), אתם מדווחים על הדברים ("הוא אמר שהוא רעב"). זה טריק תקשורתי חשוב, שגורם לכם להישמע הרבה יותר מתוחכמים.

הקסם של "הסטת הזמנים" אחורה:

הכלל המרכזי ב-Reported Speech הוא "הסטת זמנים". אם המשפט המקורי היה בהווה, בדיווח הוא הופך לעבר. אם הוא היה בעבר, הוא הופך לעבר מושלם. תחשבו על זה כעל "קפיצה לאחור" בזמן הדקדוקי:

• Present Simple Past Simple
  Direct: "I like ice cream."
  Reported: He said (that) he liked ice cream.

• Present Continuous Past Continuous
  Direct: "I am reading a book."
  Reported: She said (that) she was reading a book.

• Past Simple Past Perfect
  Direct: "I bought a new phone."
  Reported: He told me (that) he had bought a new phone.

• Will Would
  Direct: "I will help you."
  Reported: She promised (that) she would help me.

ולא לשכוח לשנות כינויי גוף ומושא, כמובן! "אני" הופך ל"הוא/היא", "שלי" ל"שלו/שלה", וכך הלאה. זה די הגיוני ברגע שקולטים את הרעיון.

שאלות ופקודות ב-Reported Speech – גם לזה יש פתרון!

כשמדווחים על שאלה, לא משתמשים בסימן שאלה בסוף, והמבנה הופך למשפט חיובי (סובייקט-פועל). משתמשים ב-"if" או "whether" לשאלות כן/לא, ובמילות שאלה רגילות (what, where, why) לשאלות מידע:

• שאלה כן/לא:
  Direct: "Are you coming?"
  Reported: He asked if I was coming.

• שאלת מידע:
  Direct: "Where do you live?"
  Reported: She asked where I lived.

לפקודות, משתמשים בפועל כמו "told", "asked", "ordered" ואז "to" + פועל בבסיס:

• פקודה:
  Direct: "Open the door!"
  Reported: He told me to open the door.

זה קצת כמו להפוך דף של הוראות למשפט אחד מסודר. פשוט ויעיל.

שאלות ותשובות מהירות:

ש: מתי לא צריך לשנות את הזמנים ב-Reported Speech?

ת: אם הפעולה המדווחת עדיין נכונה בהווה (עובדת מדעית, אמת כללית) או אם פועל הדיווח (said, told) נמצא בהווה (e.g., He says that…), אז לא צריך להזיז את הזמן. לדוגמה: He said that the earth is round. (הוא אמר שכדור הארץ עגול.) – זה עדיין נכון!

ש: האם יש הבדל בין "say" ל-"tell" ב-Reported Speech?

ת: כן! אחרי "tell" אנחנו חייבים לומר למי דיברו (tell me, tell him). אחרי "say" אנחנו לא חייבים לציין למי דיברו. He said that… אבל He told me that…. זה ההבדל הקטן שעושה את כל ההבדל.

מעבר לטקסט: איך לקרוא "בין השורות" ואיך לכתוב "מחוץ לקופסה"? (קריאה וכתיבה מורכבת יותר)

עד עכשיו דיברנו על שרירי הדקדוק, וזה חשוב. אבל אנגלית היא לא רק דקדוק. היא גם הבנה וביטוי. בכיתה ט', אתם מצופים כבר לקרוא טקסטים קצת יותר ארוכים, עם רעיונות מורכבים יותר, ולכתוב דברים שמעבר לכמה משפטים פשוטים.

הקסם של קריאה פעילה: זה לא סתם לקרוא, זה לחקור!

קריאה בכיתה ט' היא כבר לא רק להבין את המילים הבודדות. זה להבין את הרעיון המרכזי, לזהות פרטים תומכים, להבין את מטרת הכותב ואת המסר הסמוי. הנה כמה טריקים:

• לפני שמתחילים: תסתכלו על הכותרת, על כותרות המשנה, על תמונות אם יש. נסו לנחש על מה הטקסט ידבר. זה עוזר למוח להתכונן.

• בזמן הקריאה: לא להיתקע על כל מילה. נסו להבין מההקשר. סמנו מילים חשובות, רעיונות מרכזיים. שאלו את עצמכם: "מה הנקודה העיקרית פה?"

• אחרי הקריאה: סכמו את הטקסט בכמה משפטים שלכם. זה המבחן האמיתי אם הבנתם. נסו לענות על שאלות שמעבר ל"מה קרה", כמו "למה זה קרה?" או "מה דעת הכותב?".

קריאה היא כמו בילוש – אתם מחפשים רמזים, מחברים קצוות, ומגיעים למסקנות.

לכתוב כמו מקצוענים: לא רק מילים, אלא רעיונות!

בכיתה ט', הציפייה היא לכתיבה קוהרנטית יותר, מאורגנת יותר, עם פסקאות שזורמות זו לזו. זה לא רק לזרוק מילים על הדף; זה לבנות טיעון, לספר סיפור, או להסביר רעיון בצורה ברורה ומובנית.

• תכנון מוקדם: לפני שאתם מתחילים לכתוב, תעשו "סיעור מוחות". רשמו את כל הרעיונות שיש לכם. בחרו את שלושת הרעיונות המרכזיים שאתם רוצים לפתח.

• מבנה זה הכל: התחילו עם פסקת מבוא קצרה שמציגה את הנושא (ה"תזה" שלכם). אחר כך, פתחו כל רעיון מרכזי בפסקה נפרדת עם משפטי נושא ופרטים תומכים. סיימו בפסקת סיכום שחוזרת על הרעיון הראשי במילים אחרות.

• אוצר מילים מגוון: אל תחזרו על אותן מילים שוב ושוב. נסו למצוא מילים נרדפות, להשתמש בביטויים שונים. זה עושה את הכתיבה שלכם הרבה יותר מעניינת ועשירה.

• בדיקה חוזרת: אחרי שסיימתם לכתוב, תנו לעצמכם כמה דקות (או שעות) ואז תקראו שוב. חפשו שגיאות דקדוק, כתיב, פיסוק. האם הרעיונות ברורים? האם יש זרימה הגיונית? קריאה עשויה לגלות לכם פגמים קטנים.

כתיבה היא לא רק להעביר מסר, אלא לעשות את זה בסטייל. וסטייל, כמו שאתם יודעים, זה דבר נרכש.

שאלות ותשובות מהירות:

ש: איך אני יכול לשפר את אוצר המילים שלי לקריאה וכתיבה?

ת: קראו כמה שיותר! ספרים, כתבות, אתרי אינטרנט באנגלית. נסו לזהות מילים חדשות, לחפש אותן במילון ולנסות להשתמש בהן. צרו רשימות מילים אישיות עם דוגמאות משפט. גם צפייה בסרטים וסדרות עם כתוביות באנגלית עוזרת המון.

ש: האם יש "טריקים" כדי לכתוב פסקאות מבוא וסיכום טובות?

ת: לפסקת מבוא, התחילו רחב ועברו ספציפית לנושא שלכם, בסיום ציינו בקצרה מה תציגו. לפסקת סיכום, התחילו ספציפית עם הרעיונות המרכזיים שכבר הצגתם, ועברו רחב יותר עם מסקנה או השלכה כללית של הנושא. הימנעו מלהציג מידע חדש בסיכום.

אז, הנה זה, הדרך שלכם להפוך לגורו של אנגלית בכיתה ט' וגם מעבר לכך! ראינו ש-Conditionals הם לא תנאים בלתי אפשריים, שה-Passive Voice הוא כוח נסתר, וש-Reported Speech הוא קסם תקשורתי. למדנו שקריאה היא לא רק לראות מילים, אלא להבין עולמות, ושכתיבה היא כמו בניית מגדל רעיונות מוצק.

השפה האנגלית היא מסע, לא יעד, וכל כלל, כל תרגיל, הוא עוד צעד במסע המופלא הזה. אל תפחדו לטעות; טעויות הן הדרך הכי טובה ללמוד. תהיו סקרנים, תשאלו שאלות, ותמיד תזכרו שהמטרה היא לא רק להצליח במבחן, אלא ליהנות מהדרך ומהיכולת המדהימה שהשפה מעניקה לכם. אז קדימה, צאו לדרך, והכי חשוב – תהנו מכל רגע של למידה!